שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איזה אורקסטרה

וירטואוזיות והפתעות בקונצרט של הסימפונית ראשון לציון

הסימפונית ראשון לציון הוכיחה את איכותה ורב־גוניותה בקונצרט שפתח עם יצירה רעננה של אבנר דורמן, המשיך בביצוע מסחרר של אולגה קרן ליצירות רחמנינוב, והסתיים בביצוע עשיר לסיבליוס

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפסנתרנית אולגה קרן והסימפונית ראשון לציון
הפסנתרנית אולגה קרן והסימפונית ראשון לציוןצילום: דודו בכר
גל אפלרויט

התזמורת הסימפונית ראשון לציון הוכיחה אמש, ולא בפעם הראשונה, מדוע היא נחשבת לאחת הטובות בארץ. הקונצרט, שנשא את השם "סימפוניית העצמאות", הראה את רב־גוניותה של התזמורת הסימפטית, בין השאר בזכות המבחר הלא רגיל שנוגן בו. ג’יימס ג’אד, המנצח והמנהל המוזיקלי, מקרין כבר ברגעי הכניסה לבמה שובבות מלאת ביטחון שהופכת מהר מאוד, כשהמוזיקה החלה להתנגן, לרצינות מלאת עוצמה.

הערב נפתח בהפתעה. היצירה "אסטרולטרי" של המלחין הישראלי העכשווי אבנר דורמן היתה גילוי מרענן. יצירה זו, בת כמעט רבע שעה, נשמעת חדשנית אם כי לא יותר מדי, כשהמלחין משתמש בווירטואוזיות בסקציות הכלים השונות. חטיבת כלי ההקשה המתוגברת עובדת קשה, ולרגעים נשמעת היצירה כאילו היא משלבת בין יסודות של מוזיקת רוק או מוזיקה שבטית מלאה קצב. הביצוע היה משכנע, והמיקום בפתח הקונצרט השאיר טעם לעוד.

המנצח ג'יימס ג'אד והתזמורת. מבחר לא שגרתי
המנצח ג'יימס ג'אד והתזמורת. מבחר לא שגרתיצילום: דודו בכר

אחרי סידור במה קצר, עלתה לבמה הפסנתרנית ילידת רוסיה אולגה קרן, וביחד עם התזמורת ניגנה את הקונצ’רטו מספר 1 לפסנתר של רחמנינוב. בתור היצירה ה"חמה" של הערב, אין כמו רחמנינוב. חום הוא הדבר הבולט בקונצ’רטים שלו, אם כי הקונצ'רטו הזה בולט יותר בווירטואוזיות שלו מאשר ברומנטיות של מנגינותיו. קרן, בהירת שיער ודקת גיזרה, ניגנה ביצוע סוחף ומלא כוח, כשידיה משייטות על פני הקלידים בסולמות העולים והיורדים ומכות באקורדים הבלתי אפשריים של רחמנינוב (דרך אגב, היא בת משפחה עם קשר ישיר לרחמנינוב עצמו).

קחו למשל את הקדנצה הקשה ומלאת העוצמה שבסוף הפרק הראשון. קרן ניגנה אותה מושלם, חזק, כמעט אלים ואיכשהו גם ברוך נשי. לא ברור לי איך היא עושה את זה, אבל זה היה נפלא. בפרק השלישי משחקי החתול והעכבר בין התזמורת לפסנתר נשמעו קולחים, ולאחר מחיאות הכפיים הסוערות להם זכתה, ניגנה קרן לקהל כהדרן את "מעוף הדבורה" שנכתב על ידי רימסקי-קורסקוב ועובד לפסנתר על ידי רחמנינוב, במהירות מסחררת.

אחרי ההפסקה הגיע תורה של הסימפוניה מספר 2 מאת המלחין הפיני יאן סיבליוס. גם זו לא בחירה רגילה, מכיוון שסיבליוס הוא מלחין שלא זוכה לביצועים רבים באולמות הקונצרטים בארץ. יכול להיות שזה קשור בקור הסקנדינבי שבולט ביצירותיו, או אולי בחוסר הרומנטיות שמאפיין אותן. מה שכן בולט בהן הוא הלאומיות הפינית, הנעימות הנורדיות, משבי הרוח שמנגנים כלי הקשת והאקורדים התקיפים של כלי הנשיפה. היו רגעים ביצירה שהזכירו את "פינלנדיה", אולי המוכרת שביצירות סיבליוס, ויש לציין כי התזמורת הצליחה להישמע אמיתית ובעלת צליל עשיר במיוחד מבלי להיגרר לקיטשיות פוסט־רומנטית שמאפיינת חלק מהמלחינים בני תקופתו. תחילת הפרק השני עם נגינת הפיציקטו הארוכה של כלי הקשת והסיום של הסימפוניה היו רגעים מרגשים במיוחד.

ערב שעירבב שגרתי ולא שגרתי והוכיח שלתזמורת ראשון לציון יש המון מה להציע.

"סימפונית העצמאות", התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, פסנתר: אולגה קרן. מנצח: ג’יימס ג’אד. המשכן לאומנויות הבמה, בית האופרה ת"א. 24.1

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ