בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סדרה חדשה של מוזיקה ישראלית: האם היא באמת ישראלית?

הרביעייה העכשווית, ביצירות מאת דקלה בניאל, גדעון לבינסון, אריק שפירא ויוסף ברדנשווילי, סיפקה חוויות מעולמות שונים

6תגובות
הרביעייה העכשווית

ענייני תדמית וסצינה תחילה: אפשר פשוט לברך על העובדה שמושקת סדרת קונצרטים חדשה, במה חדשה לביצוע יצירות שחיברו מלחינים ישראלים. מצד שני אפשר להקשות, להציב שאלה שחוקה: האם מוזיקה שחיברו מחברים ישראלים היא מוזיקה "ישראלית"? זו שאלה מנדנדת טורדנית, משום שהתשובה עליה ידועה. אין בלבי ספק שחברות הרביעייה העכשווית, אשר פתחה את הסדרה חדשה — הכנרות הדס פבריקנט וטלי גולדברג, הוויולנית גליה חי והצ'לנית הילה אפשטיין — כמו גם מארגני הסדרה והמסייעים להתקיימותה, יודעים את התשובה: אין דבר כזה, "מוזיקה ישראלית".

מה בכל זאת יש? מדוע מוכתרת הסדרה החדשה "פועם בלב" במלים "מוזיקה קאמרית ישראלית"? הנה שתי תשובות מדומיינות: 1. התעקשות על ההבחנה בין "ישראלית" ובין "של מחברים ישראלים" היא ניסוחית שולית; 2. יש הצדקה תועלתית בכותרת "קאמרית ישראלית" באשר היא ממלאת צורך יחצני־שיווקי־תדמיתי — כמעט הכרח בל יגונה.

העובדה שבעצם אין דבר כזה, "מוזיקה ישראלית", הומחשה בעוצמה בקונצרט שמדובר בו. היצירה של דקלה בניאל, "ציפורים" שמה, נולדה בהשראת שחרור שנהג לפקוד את חלונה של בניאל כאשר התגוררה באוטרכט. היצירה, שבהחלט יוצאת מחיקוי מסוגנן של צפצופים, אינה ישראלית יותר מהולנדית. בהמשך נוגנו קטעים מרביעיית "אודרדק" של גדעון לבינסון, זו כמובן מוזיקה שונה בתכלית, "מובנת" הרבה פחות (לא אחווה דעתי עליה הפעם, משום שנראה לי שהקטעים ששמענו מחייבים שתי האזנות לפחות). בהמשך, הרביעייה מס' 2 של אריק שפירא המנוח, קיבלנו הדגמה — די משעשעת — מנטייתו האידיאולוגית של שפירא לצבוט ברוב חן את אוזניהם של מורגלי המוזיקה האירופית הקלאסית, להציע להם אסתטיקה חדשה, עכשווית. שונה. נהניתי מהפרובוקציה.

הסיום, עם הרביעייה מס' 1 של יוסף ברדנשווילי (שגדל בגיאורגיה), היה מה שקוראים אופרה אחרת לגמרי. לאוזניי זו היתה שיבה אל הסביבה המוכרת אהובה של המוזיקה הקלאסית האירופית הרגילה, המובנת, ה"לא מודרנית", המספרת סיפור, המדברת אל הראש ( עד כמה שמבינים את מעשי המרכבה של היצירה) וגם — ובחוזקה — אל האמוציות. הצבת ברדנשווילי מול המלחינים האחרים שנבחרו לקונצרט זה נראתה, בלשון השכונה של פעם, כ"לא כוחות" — מבחינת ההרגלים של מאזינים שמרנים.

הקונצרט התקיים באחת הגלריות של המוזיאון, גלריית "מיזנה", עשרות הנוכחים ישבו על כיסאות פשוטים, ספרטניים למדי, אבל קרוב אל המנגנות. אקוסטיקה? מהדהדת מאוד אבל איכשהו טובה (ללמדך שלא כל הדהוד ארוך הוא קטסטרופלי מטשטש).

האירוע הבא בסדרת "פועם בלב" יהיה במוצאי שבת 3.12 באותו מקום, התוכנית נראית קלה ונעימה יחסית למה ששמענו בקונצרט הפתיחה אמש. ישתתפו הזמרת עינת ארונשטיין, הקלרניטן טיבי צייגר והפסנתרן טל סמנון. מסקרן. סמנו את התאריך.

קונצרט ראשון בסדרה החדשה "פועם בלב" של הרביעייה העכשווית. מוזיאון תל אביב, 5.11

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו