בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בארוקדה" בפתיחת עונה: כשהחלילית מנסרת את הלילה

בחוץ שריפות, ובפנים "לילות סערה" של אנסמבל בארוקדה עם הסופרן קלייר מגנאג'י ונגן האבוב והחליליות שי קריבוס, בפתח העונה העשירית: אנרגיה תוססת, יצירות אהובות ותקשורת מרומזת ונפלאה בין הנגנים

4תגובות
אנסמבל בארוקדה עם הסולנים שי קריבוס וקלייר מגנאג'י
אמיר מנדל

הניגוד קצת מוזר. בחוץ השתולל לילה של שריפות. בתוך אודיטוריום וייל בכפר שמריהו התקיים קונצרט בו חגג קולקטיב הבארוק "בארוקדה" את פתיחת העונה העשירית, בתוכנית שכותרתה "לילות סערה". זו גם הכותרת של דיסק שהקבוצה השיקה לפני כשנה, עם זמרת הסופרן קלייר מגנאג'י ונגן האבוב והחליליות שי קריבוס. הקונצרט התבסס על אותה תוכנית שבדיסק — אריות מאת הנדל, וקונצ'רטי של ויוולדי — עם אותם סולנים. כדאי לציין כאן את הסיכום: נהניתי מאוד, והתרשמתי — שוב — שחברי בארוקדה משלבים נגינה מלוטשת והקפדה על פרטים ודקויות, עם אנרגיה מוזיקלית תוססת וכובשת. הקהל באודיטוריום וייל, שהיה מלא לגמרי, הגיב, כמוני, בהתלהבות.

התוכנית שנבחרה היא תוכנית של להיטים, ונבנתה ברצף מחושב היטב כך שכל יצירה הציעה גיוון ושינוי מקודמתה. פתיחה וירטואוזית: האריה "בין סערות הים" מתוך "יוליוס קיסר" של הנדל. לקלייר מגנאג'י יש קול יפה, חזק ונקי וסגנון נעים ומאוד עכשווי בבארוק: קישוטים יפים, מעט ויברטו, והכל ממש במידה. בתחילת הקונצרט היא נשמעה חזקה ודומיננטית מדי באקוסטיקה המאוד צלולה של אודיטוריום וייל, ובחלק השני נראה שהתאימה קצת את העוצמות לסביבה, ואז היא נשמעה נפלא. במיוחד אהבתי את הרצף של שתי אריות: הראשונה לירית — "האם השמש תשכח לעלות" מתוך האורטוריה "שלמה", ומיד אחריה, אריה קפיצית, וירטואוזית — "מה לא יכולה הקנאה לעולל" מתוך "אצ'י, גלתיאה ופוליפמו".

על אף הביצועים המצוינים להנדל, כל מעבר לויוולדי הצית בתוכי חגיגה קטנה — עניין אישי לגמרי; ויוולדי נוגע בי יותר, ונמנה עם המלחינים שאני אוהב במיוחד. במיוחד בביצועים נפלאים מהסוג שבארוקדה העניקה לנו בערב הזה. תחילה הקונצ'רטו לאבוב עם שי קריבוס כסולן, ששפע כריזמה, עיצב משפטים מוזיקליים גמישים, מגוונים ומרתקים, ויצר דיאלוג מצוין עם האנסמבל. אחר כך הקונצ'רטו לארבעה כינורות מתוך קובץ הקונצ'רטי "ל'אסטרו ארמוניקו", שבאך כתב על פיו קונצ'רטו לארבעה צ'מבלי. פרנק פולמן, שלומית סיוון, רחל רינגלשטיין ודפנה רביד, ניגנו כסולנים והשתלבו היטב עם האנסמבל בביצוע שזרם היטב ושפע גוונים יפים. גם כשמחדדים את המבט, קשה להבחין על הבמה מי באנסמבל נוטל את ההובלה בכל יצירה. "בארוקדה" פועלת כאנסמבל קאמרי, גדול, עם תקשורת מרומזת בין הנגנים, ובתיאום נפלא.

את הקונצ'רטו האחרון שנוגן, הקונצ'רטו לחלילית שכינויו "הלילה", אני אוהב במיוחד. שי קריבוס היה הסולן עם חלילית בביצוע שהיה אולי שיאו של הערב המצוין הזה. הקו הכסוף, הנוצץ, של החלילית, זהר על רקע כהה, עשיר ויפה להפליא של המיתרים ושאר האנסמבל. כשהקונצ'רטו הסתיים, רציתי שינגנו אותו שוב. טוב שיש דיסק.

היצירה האחרונה בתוכנית היתה שוב אריה וירטואוזית מתוך "רינלדו" של הנדל, שזרמה בביצועה של מגנאג'י בקלילות מרהיבה. הקהל דרש הדרן, וקיבל דווקא את "סאמרטיים" של גרשווין. קלייר מגנאג'י שרה, בהרבה ברק וחן, והליווי של בארוקדה, בכלים מעידן אחר, אבל בנגינה מלוטשת, קצבית ומלאת אנרגיה, התאים להפליא, והדגים כמה יפה חוצה המוזיקה את גבולות הזמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו