חגי חיטרון
חגי חיטרון

המלחין האסטוני וליו טורמיס, אשר מת לפני שבועות אחדים בגיל 87, הקדיש שנים רבות למחקר הפולקלור המוזיקלי של עמים באלטיים שכנים. עמים קטנים אלה — בהם הליבונים, האינגריאנים, הווטיאנים, האיז'וריאנים — כולם בסכנת היכחדות, הם אחים למוצא לאסטונים, שייכים כמותם לקבוצת העמים המכונים "פינו־אוגריים". גם העם האסטוני עצמו, שזכה למדינה משלו, קטן מאוד כמותית; מספר תושבי אסטוניה הוא כמיליון ורבע נפש בלבד, לא כולם אסטונים אתניים.

מפעלו של טורמיס, שהניב ששה מחזורי שירים בשש השפות של העמים האלה, הוא אפוא מיזם קריטי של הצלה ושימור וגם — במוצהר — איתות לעמו שלו על סכנת ההתמעטות וההיעלמות האורבת לו. המפעל הניב יצירה ושמה "עמים נשכחים".

מקהלת "קוליגיום מוזיקאלה" האסטונית
מקהלת "קוליגיום מוזיקאלה" האסטונית צילום: מקסים ריידר

ביום שישי קיבלנו טעימה קטנה מתוך המפעל של טורמיס, זה היה בקונצרט במסגרת פסטיבל "טאלין תל אביב" (נערך כאן זו הפעם הרביעית, בניהולו וביוזמתו של המנצח והכנר האסטוני אנדרס מוסטונן, שקשריו עם ישראל הדוקים). את הטעימה, שלושה שירים, הגישה מקהלת "קולגיום מוזיקאלה" מאסטוניה בניצוחו של מייסדה, הטנור אנדריק אוקסוואראב. שלושת השירים היו החלק הנעים והמלבב, המתקשר יחסית, בתוכנית לא־מתפשרת שהגישה המקהלה. בשיחה עם מקסים ריידר אמר המנצח כי ביצוע שלם של כל השירים אורך קרוב לשלוש שעות.

בדרך אגב: "עמים נשכחים", כולה או רובה, קיימת מזה שש שנים גם באלבום מסחרי, מסקרן מאוד כמובן, מתוצרת ECM. עוד בדרך אגב: מקהלת "קולגיום מוזיקאלה" תשתתף השבוע בקונצרט מיצירות באך עם אנסמבל "בארוקדה".

כאמור, התוכנית ברובה היתה "לא מתפשרת": המנצח אוקסוואראב וזמריו כמו הצהירו על החומר שבו עיקר מעייניהם, כמעט בלי לתבלו במעדנים בטוחים בסגנון שונה. מלבד היצירה הנ"ל של טורמיס, כלל הקונצרט יצירות מאת האסטונים ארבו פרת (הוותיק מאוד), וארקי סוון טיר (יליד 1959), וכתוספות "מערביות" — תומס ויקטוריה, שיץ, רחמנינוב, טאוורנר.

למן הרגע הראשון היה ברור לאוזן כי מקהלה זו, שהוקמה לפני שש שנים, היא איכותית. לא כל אגפיה שווי זוהר ווקאלי (חסרים באסים סונוריים עמוקים) אבל כתלכיד היא מפיקה אקורדים שעצם ההיחשפות להם מענגת, בין אם הם קונסוננטיים ובין אם דיסוננטיים, וכביכול — מענגת בלי קשר לצירופים ביניהם.

איך היתה ה"מוזיקה עצמה"? ההיענות הרגשית לקונצרט הזה כולו, מעל ומעבר לרמת הביצוע — היא באופן מובהק עניין של טעם. אישית הרגשתי, לאחר ששבעתי קצת מהפינוק הווקאלי, רצון לשמוע חומר מגוון יותר, קופצני יותר, פחות "רוחני דתי עוטף".

המקהלה הקאמרית "קולגיום מוזיקאלה" מאסטוניה בניצוח אנדריק אוקסוואראב. אולם הקונסרבטוריון בתל אביב ("שטריקר"), 17.2

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ