חגי חיטרון
ליאור שטרן (משמאל), סופרן, בדמות הנסיכה. שי טרי, סופרן, בדמות הילד
ליאור שטרן (משמאל), סופרן, בדמות הנסיכה. שי טרי, סופרן, בדמות הילדצילום: חגי חיטרון
חגי חיטרון

כמה פעמים אפשר לכתוב אותו דבר, לחזור ולציין שהפקות אופרה קאמריות צנועות, בלי לשפוך טונות כסף, מחוללות חוויות שמבחינה סטטיסטית מביסות את ההפקות הגדולות, הנוצצות, המושקעות? בכל זאת אני חוזר וכותב זאת.

אבל מה בכלל הטעם בהשוואות, יאמרו מתנגדים ו/או נעלבים, הרי הפקות אופרה גדולות והפקות אופרה קאמריות הן מוצרים אמנותיים שונים. הם גם יאמרו, אולי, שהפקות קאמריות צנועות, בסדנאות השתלמות, נחשבות אפילו בעיני מארגניהן ומשתתפיהן כהכנה ל"דבר האמיתי", כהכשרה לקריירה, להשתתפות בהופעות גדולות בבתי אופרה אמיתיים. מודה: אין לי תשובה טובה על התנגדויות כאלה.

"הילד והקסמים". הפקה קאמרית מהלכת קסם
"הילד והקסמים". הפקה קאמרית מהלכת קסםצילום: חגי חיטרון

"הילד והקסמים" של ראוול חוברה ב–1925, כותרתה הרשמית: "פנטסיה לירית בשתי תמונות". המוזיקה שבה: רב סגנונית. עלילה: מעשה בילד רע שמסרב להכין שיעורים, יש לו התפרצויות כעס אלימות, הוא מחבל ופוגע בסובב אותו. הילד אינו גיבור הסיפור/האופרה, אלא אחד משורת גיבורים ארוכה ובה בין השאר חתול, כורסא, שפירית, רועים, נסיכה, אש, עץ, שיעורי חשבון (עם שאלות על צינור שממלא בריכה ועל פלוני שקנה שטיח). סיפור מלא חן.

"הילד והקסמים" של ראוול כמו חוברה מראש כדי להמחיש את תחושותיי בקשר להפקות אופרה קאמריות. היא קאמרית, קצרה, מאפשרת המצאות ויזואליות בלי לשפוך טונות כסף. ההפקה שלה שהועלתה עכשיו בסדנת האופרה הבינלאומית בתל אביב בבימוי נטע אמית מורו הדגימה כל זאת בבירור. חוויה תיאטרונית מערבת נוצרה מיד; היקסמות מהמוזיקה של ראוול — מיד; התפעלות מקולות נעימים עד זוהרים (אופראיים "גדולים" או לא) — מיד. מחיר אמנותי: חרף נגינת הפסנתר המצוינת של מרק ורתר, גירסה כזאת אכן סובלת, מבחינת צבעי הצליל (גיוון כלי), בהשוואה לגירסה המלאה המתוזמרת.

הפקה של סדנת האופרה הבינלאומית בתל אביב. במאית: נטע אמית מורו. מנצח: כריס קראנס. פסנתר: מארק ורתר. אולם הקונסרבטוריון בת"א 20.7

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ