אופרה

כשיוליוס קיסר כבש את עכו

היה חם והיה לח במבצר עכו, ובסך הכל האופרה הישראלית ראויה לשבח על הפקה מעניינת של היצירה המפוארת של הנדל

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משמאל: ניצן אלון (קורנליה) וענת צ'רני (בנה סקסטוס)
משמאל: ניצן אלון (קורנליה) וענת צ'רני (בנה סקסטוס) צילום: יוסי צבקר
חגי חיטרון

בגינה הפתוחה ליד המבצר, לפני המופע, נשבה בריזונת. היה נעים. חלל המופע עצמו, אף הוא תחת כיפת השמיים, מוקף חומות מכל צד. מזג האוויר שם היה מאתגר. ככל שהתרשמתי, רק למעטים בקהל זה הפריע במידה קריטית. השערה: הבאים ידעו מראש כי יחוו את פלאי הנדל בלי מזגן וגם בלי מאווררים (כי הם רועשים).

שאלה מתבקשת: למה לא שובץ המופע במאי או באוקטובר? ההסבר: מאי ואוקטובר הם עונות הפכפכות, ייתכנו בהן הפתעות (אובך כבד, למשל) שיסכלו את האירוע כליל. באוגוסט שורר אמנם חום, אבל קבוע וידוע.

תלמי (אלון הררי, מימין) עוגב על קורנליה (ניצן אלון)
תלמי (אלון הררי, מימין) עוגב על קורנליה (ניצן אלון)צילום: יוסי צבקר

אז איך היה "יוליוס קיסר במצרים" במבצר בעכו? איכות צליל: סבירה אך טעונה שיפור. המופע, מול 800 אשה ואיש, נעזר בהגברה. במושב ביציע (שורה 14) הסאונד התקבל חזק, אם כי לא בעוצמה דורסנית, ברור ולא כיווני מדי. חסרון: שמעו היטב שיש הגברה. דרך רמקולים, הצליל שהפיקה תזמורת קאמרטה המעולה נשמע קשוח. האם תיתכן הגברה טובה מזו, בחלל מסוים זה? איני בטוח בכך, מדובר בבעיה טכנית מקצועית, אולי גם כספית, אגיד רק שחוויתי בעבר מופעים מלווי הגברה הכרחית שהיתה מצוינת (כלומר: כמעט בלתי מורגשת) בין השאר בהצגת אופרה בקיסריה לפני שנים רבות. עם זאת, במחצית השנייה של הקונצרט, ממושב קרוב למטה (הכיסאות במפלס התזמורת), ההגברה הפריעה פחות והצלילים היו עשירים ומפנקי אוזן — עזר שכנגד להמצאות המסחררות של הנדל. הטמפי שנקט המנצח איתן שמייסר היו זורמים, היצירה קלחה.  

זמרה: כל המשתתפים הקרינו רמה טובה. בהערכה מוקדמת היו אמורים לבלוט יניב ד'אור (קיסר) וקלייר מגנאג'י (קליאופטרה). במקום מגנאג'י, שחלתה, לוהקה בהתראה של ימים אחדים הסופרן הצעירה נור דרוויש, בת הכפר הגלילי איכסל, בוגרת האקדמיה בתל אביב. דרוויש מילאה את התפקיד הקשה בביטחון מרשים מאוד — הן מוזיקלית והן תיאטרלית. עם זאת, המובילים בראש בדירוג רמת הזמרה היו הקונטרטנור המיוחד במינו ד'אור — כצפוי, ולמרות מימוש לא מושלם של הסלסולים הווירטואוזיים באחדות מן האריות, והקונטרטנור המלוטש אלון הררי (בדמות תלמי). כל המשתתפים האחרים תרמו אף הם להצלחת המופע: ניצן אלון כקורנליה, ענת צ'רני כבנה סקסטוס, יאיר פולישוק בדמות אכילס וטל ברגמן כנירנוס.

בימוי ותפאורה: לדעתי, באופרה זו של הנדל הקהל אינו אמור להיסחף בסיפור, במהלך האירוע, אלא להכיר את הסיפור מראש ולשים אליו לב רק בשוליים. העיקר שהבמה תהיה יפה ושישירו יפה. עיצוב הבמה בחצר המבצר בעכו אכן היה מעניין הפעם, אך לא מרהיב עין די הצורך. אישית, חסרו לי צבעוניות ובהירות. שילוב אבן הריחיים הענקית: מופרז, נטול קשר מספיק לסיפור. בקשר לשימוש בתלבושות מגוונות ובכלי נשק מזמנים שונים — חניתות וגם תתי־מקלע: התערובות לא צרמו, נתפסו בעיניי כהתבדחות שובבה על נורמות האנכרוניזם הרווחות בסצינת האופרה כיום.      

כללית, העלאת מופע אופרה בעכו היא היענות ראויה לשבח של האופרה הישראלית לפיתוי האמנותי שמציב החלל המיוחד של חצרות האבירים. רווח כספי אין בכך, המיזם אפשרי בעיקר בזכות תרומת נדיבים (האחים רעיה שטראוס ושמואל בן דרור) ובזכות עזרת משרד התיירות. בדרך אגב: שיווק מופע אופרה בארוקית עולה יותר מאשר שיווק האופרות הרגילות והביקוש להן נמוך יותר, למרבה הצער. את "מדאם בטרפליי" העלתה האופרה הישראלית זה עתה 12 פעמים, באולמה בתל אביב (כ–18 אלף צופים).

באופרה בארוקית — הנדל או לא, עכו או לא — אי אפשר להתקרב להישג ישראלי כזה. עוד יש לומר כי "יוליוס קיסר במצרים" חוזרת הערב (5.8) באותו מקום. נאמר לי שהכל מכור אבל שווה לברר אם צצו בכל זאת מקומות פנויים אחדים.

האופרה הישראלית מעלה את "יוליוס קיסר במצרים" של הנדל ב"חצרות האבירים" בעכו. במאי: תומר זבולון. מנצח: איתן שמייסר. עם תזמורת קאמרטה. 3.8

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ