אמיר מנדל
גריגורי סוקולוב
גריגורי סוקולוב. להפוך את מוצרט לעיסת בוץ עכורהצילום: vico chamla / DG
אמיר מנדל

הפסנתרן הבריטי פול לואיס העיר פעם כי פסנתרני העבר לא היו בהכרח טובים יותר מאלה שבהווה, אבל נתפשו ככאלה – כי היו מרוחקים, מיתולוגיים ולא נגישים. האלבום שחברת דויטשה גרמופון הקדישה לאחרונה לפסנתרן גריגורי סוקולוב רומז על הנטייה של סוקולוב לצד הבלתי־נגיש. הוא כולל שתי הקלטות ותיקות – הקונצ'רטו ה-23 של מוצרט מקונצרט שנערך בזלצבורג ב-2005, עם התזמורת הקאמרית על שם מאהלר בניצוח טרוור פינוק; והקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב, מקונצרט באלברט הול, לונדון, ב-1995, עם תזמורת ה-BBC בניצוח יאן פסקל טורטלייה. על פי החוזה של הפסנתרן עם החברה, היא תוציא לאור רק הקלטות מקונצרטים חיים.

ההקלטות מלוות בדי.וי.די ובו סרט על סוקולוב – שאינו משתתף או מתראיין בו. נפרשת בו ביוגרפיה מוזיקלית תמציתית, ובעיקר שורה ארוכה ומשעממת של ראיונות בנוסח "חברים מספרים כמה גרישה גדול ומיוחד". זה נשמע כמו חגיגה לאייקון לאומי ברוסיה הסובייטית. נושא אחד שב ועולה, בראיונות וגם בטקסט הכתוב המלווה את האלבום: סוקולוב אינו נגיש להמונים, ואינו ניתן להבנה. הוא רוצה רק לנגן, ושונא לבזבז את זמנו על ראיונות ופרסום. בעצם, הוא מעין חייזר שנחת כאן כדי לזכות אותנו במוזיקה עילאית, שלא מן העולם הזה. די מבריק, האמת: מסע יחסי ציבור מתוחכם שמבוסס על אי־נוכחותו של האמן.

כל זה היה שולי ולגמרי נסבל, אילו הרגשתי שהנגינה אכן עילאית; אלא שהחוויה שלי היתה רחוקה מזה. על אף המיתוס שנבנה סביב סוקולוב, וביקורות טובות שכבר נכתבו – זה אחד האלבומים המאכזבים והמעצבנים ביותר ששמעתי מזה זמן רב, והאזנות חוזרות אך העמיקו את הסבל. השידוך בין מוצרט המעודן לרחמנינוב, עם הדרמה השוצפת, לא מוצלח מלכתחילה, אבל את זה ניתן עוד לפתור באמצעות האזנה בנפרד. לא מצאתי דרך להתמודד עם הדרך שבה סוקולוב, ותזמורת מאהלר אתו, הופכים את המוזיקה הזכה של מוצרט לעיסת בוץ עכורה. הפרקים המהירים נשמעו כבדים וחסרי חן, ובפרק השני, במקום זרימה שירתית של הסיציליאנה היפה, קיבלנו נגינה סטטית, מתייפייפת, עם שינויי טמפו קפריזיים.

באשר לקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב, בסוף הקונצרט הקהל מריע בהתלהבות, ואין לי מושג למה. זה קונצ'רטו שהוקלט פעמים רבות ויש לו שפע של ביצועים טובים. הביצוע הזה נשמע לי בעייתי ממש. בקונצרט חי לא מצפים לליטוש של הקלטת אולפן, אבל הנגינה כאן לא נקייה במידה מטרידה. סוקולוב מתלהם בפרק הראשון, מרעים בשני, ואילו בשלישי הוא דופק על הפסנתר בעוצמה כזו שצלילו מתעוות, והופך לצרחה בסיום הקונצ'רטו. באחת ההאזנות אף אטמתי את אוזני בנקודה זו, במידה מסוימת של פאניקה. ייתכן שאוותר מעתה על גריגורי סוקולוב – האיש, האגדה והרעש. 

צילום: DG

גריגורי סוקולוב: אלבום ובו הקלטות חיות של הקונצ'רטו מס' 23 מאת מוצרט, עם התזמורת הקאמרית על שם מאהלר בניצוח טרוור פינוק, ושל הקונצ'רטו מס' 3 מאת רחמנינוב, עם התזמורת הפילהרמונית של ה-BBC בניצוח יאן פסקל טורטלייה; ובנוסף, סרט תיעודי ובו שיחות על סוקולוב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ