בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופרה

ביצוע מרהיב ל"חלום ליל קיץ" — אז למה חלק מהקהל עזב?

ההפקה החדשה של "חלום ליל קיץ" מאת בריטן היא הישג נוצץ של האופרה הישראלית. עצה למי שיבואו: אל תסתבכו בעלילה

19תגובות
מתוך "חלום ליל קיץ" בהפקת האופרה הישראלית
יוסי צבקר

תהילת ההצגה מגיעה בראש וראשונה לאלכסנדר ליסיאנסקי, מעצב התפאורה, ולאבי יונה בואנו (במבי) שעיצב את התאורה, וכמובן לבמאי עידו ריקלין. שייקספיר הציע צעצועים נהדרים לשחק בהם ב"חלום ליל קיץ", והשלושה האלה לא פיספסו את ההזדמנות. התוצאה: השתעשעות ויזואלית־תיאטרלית מרהיבה, יחד עם המצאות מוזיקליות נפלאות. בנג'מין בריטן חיבר מוזיקה מתוחכמת, טונאלית, מגוונת בפלירטוטיה עם סגנונות רבים ונשארת בריטן בכולם.

אם כך, איך להסביר ש–30 עד 40 אחוז מהקהל, בהערכה זהירה, נטשו את האירוע בהפסקה? הנה שלושה הסברים משוערים. אחד: הקהל של האופרה הישראלית (אולי בעיקר באי הפרמיירה?) מחפש סיפור עם השתלשלות כעין מציאותית, גם אם זה סיפור אווילי (ואפילו דרמה שמתחננת לפארודיה נוסח המערכון לוצ'יה דה לה־מירמור של אורי זוהר). בדרך אגב: שמעתי שההפקה של "לה בוהם" באופרה הישראלית, לא מזמן, היתה חלשה מאוד אבל הקהל נשאר עד הסוף. לדעתי, הקהל נשאר כי הבין מה קורה, לקול הצלילים המתוקים של פוצ'יני.

חלום ליל קיץ
יוסי צבקר

סיפור "חלום ליל קיץ" הוא אגדה מסובכת (שמעתי שיש חוטאים — בחשאי — במחשבה שזה סיבוך מגושם). מי שמנסה לקלוט את האגדה הזאת מזווית של היגיון עלילתי קוצר אכזבה, מתעצבן, משתעמם. הסבר שני: יש להודות שלמרות היופי, החלק שעד ההפסקה (שתי מערכות) התקבל כארכני במידת מה. לדעתי, לא בגלל הבימוי אלא ב"אשמת" היצירה. הסבר שלישי: הקהל מחכה לזמר או זמרת עם קול אדיר, שיזמר לו אריית מחץ. אין אריות כאלה ב"חלום ליל קיץ".

חלום ליל קיץ
יוסי צבקר

עוד בדרך אגב: מסקרן לדעת איך קהל בחו"ל היה מגיב על ההפקה החדשה הזאת של "חלום ליל קיץ", את זאת אולי לא נדע. מסקרן לא פחות לברר מה יהיה בתשע ההעלאות הבאות של ה"חלום" בתל אביב בימים הקרובים, את זאת אכן נדע. עצה למי שיבואו: אל תסתבכו בעלילה, קחו אותה בשטחיות, קִראו קודם בבית, ברפרוף, את תמצית הסיפור. גם את הסבריו של הבמאי עידו ריקלין בתוכנייה בקשר לתפיסתו את הפסיכולוגיה של הדמויות ("אוברון לא בא ממקום זדוני") מומלץ לקבל בסלחנות. העיקר שבמבחן התוצאה הוא הצליח מאוד.

חלום ליל קיץ - דלג

אלמנט מוביל בגישתו של ריקלין הוא הצגת העלילה כסיפור על הפקת סרט הוליוודי של האופרה "חלום ליל קיץ". לא שוכנעתי שהדבר תרם להגברת העניין, סביר לשער שמי שלקח את זה ברצינות התייגע לחינם. עם זאת, המסגרת ההוליוודית איפשרה לשלב בסיום (קטע ההצגה בתוך הצגה של "בעלי המלאכה") דמויות מהקלאסיקה של הקולנוע (קאובוי, אריה הפחדן מ"הקוסם בארץ עוץ", דורותי מארץ עוץ ועוד). זה קצת מתחנף לקהל, הולך על בטוח, אבל בנוי בטעם ומבוצע היטב.

אלמנט מתבקש בדיווח על הצגות אופרה הוא חלוקת ציונים לבעלי התפקידים הראשיים. זה מיותר הפעם. כולם היו טובים, בזמרה ובמשחק. מי התבלט יחסית? הטנור איתן דרורי כנאהבת "תיסבי" וכ"דורותי", הבס ג'ושוע בלום כ"ניק תחת" (קול מיוחד), הסופרן יעל לויטה כ"הלנה". הילה בג'יו ("טיטניה") לא איכזבה וגם צלילי התזמורת ערבו לי.

"חלום ליל קיץ" מאת בריטן. במאי: עידו ריקלין. מנצח: דניאל כהן. זמרים מהארץ ומחו"ל, עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון ועם מקהלת הילדים "מורן". המשכן לאמנויות הבמה בת"א, 4.1



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו