בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונצרט

100 לברנשטיין עם הסימפונית: לא הצדיק עלייה לירושלים ביום סערה

שתי יצירות של לאונרד ברנשטיין והמגניפיקט של באך בקונצרט מהסדרה הווקאלית של הסימפונית ירושלים — זה נראה רעיון טוב, אבל רק מזמורי צ'יצ'סטר לפי פרקי תהילים היו החלק הטוב יחסית

7תגובות
הסימפונית ירושלים בקונצרט 100 ללאונרד ברנשטיין בשבוע שעבר בבית האופרה בתל אביב
יוסי צבקר

על הנייר, זה נראה רעיון טוב וקונצרט שכדאי להאזין לו. אפילו לנסוע לירושלים בערב של גשם ורוח עזה, ולחזור לבית שהוצף במי גשמים כי הרוח העיפה רעפים מן הגג. זו שנת המאה לליאונרד ברנשטיין והתזמורת הסימפונית ירושלים, במסגרת הסדרה הווקאלית ובשיתוף עם האופרה הישראלית, התמקדה בשתיים מיצירותיו: הסימפוניה הראשונה, "ירמיהו", שברנשטיין חיבר בגיל 24, והפרק האחרון שלה כולל תפקיד לאלט סולו, לטקסט ממגילת איכה, בעברית; ו"מזמורי צ'יצ'סטר" הפופולרית, יצירה קולית מ–1965, ששלושת פרקיה כתובים לטקסטים מ"תהילים".

להשלמת הקונצרט, חובר לשתי היצירות האלה המגניפיקט, מספר 243 ברשימת יצירות באך. המהלך האסוציאטיבי שקושר אותו לברנשטיין לא ברור, אבל המגניפיקט האדיר של באך נראה תמיד רעיון טוב. לפחות לפני הקונצרט.

לביקורת אמיר מנדל 1 - דלג

הקונצרט עצמו לא התעלה, לטעמי, לרמת הרעיון, ומה שנראה טוב על הנייר הפך לערב פחות מוצלח, בגלל פרשנות מוזיקלית שלא הצליחה לרגש, לצד כשלים טכניים בביצוע. המגניפיקט של באך היה זה שפתח את הערב. הגישה לביצוע מיושנת יחסית למה שהתרגלנו לשמוע ברפרטואר כזה: מקהלה גדולה, סולנים שסגנון השירה שלהם אופראי. גם בסגנון כזה, ניתן עדיין ליצור חוויה מוזיקלית יפה. אלא שהמקהלה לא דייקה בכניסות, הסולנים לא דייקו באינטונציה, כלי הנשיפה נשמעו חריפים ולא לגמרי יציבים, והצליל של הכלי שתפקד כתחליף לעוגב היה משונה ודל. הפרשנות המוזיקלית הכוללת חסרה התלהבות, התעלות או אופי ברור, ונשמעה קצת אפרורית.

הסימפוניה הראשונה של ברנשטיין, "ירמיהו", היא לא יצירה מגובשת. היא נכתבה כשברנשטיין היה בן 24, צועדת בעקבותיהם של מלחיני הרומנטיקה המאוחרת, ומשלבת קצת מקצבים וצבע עממיים. בתוצאה אין ייחוד או עומק, אבל יש כמה רגעים רגשיים, ונראה היה שהמנצח ירון גוטפריד מתחבר אליהם יותר בערב זה יותר מאשר אל השפה של באך. עם זאת הדינמיקה היתה קיצונית, החל מהפתיחה, והמעברים חדים. האקוסטיקה הקשה של אולם הנרי קראון, שמחדדת את הצלילים הגבוהים ומערבלת את הבאס, החמירה את המצב. למרות הדינמיקה הסוערת, היו חסרות בנגינה קפיציות, בהירות של מקצבים ושקיפות של קווים פנימיים.

ביקורת אמיר מנדל 2 - דלג

בפרק השלישי, "קינה", יש סולו לאלט, לטקסט ממגילת איכה, בעברית. הזמרת זלטה חרשברג שרה בעוצמה קולית גדולה ובגישה דרמטית. לשיטתה, שירה נקייה וצלולה, אף שהסגנון המוחצן והמופרז הוא לא לטעמי.

"מזמורי צ'יצ'סטר", שנכתבה ב–1965, נושאת חותם אישי יותר, ונמנית עם היצירות המוכרות והמבוצעות של ליאונרד ברנשטיין. הטקסטים כולם מתהילים. הפרק הראשון קצבי וקל לזהות בו את ברנשטיין של אחרי "סיפור הפרברים". אחריו מופיע הפרק השני, ובו מנגינה פשוטה ויפה שהעניקה ליצירה הרבה מפרסומה. בפרק יש סולן, קונטרה־טנור או נער סופרן, בכל מקרה לא זמרת, ולדברי ברנשטיין הכוונה היא להדהד את דמותו של דוד המלך. בגרסה של התזמורת הסימפונית ירושלים השתתף עמרי איזנבוד, נער סופרן מבוגר יחסית, עם קול צלול, ויברטו עדין וגישה מופנמת. לעיתים היה קשה לשמוע אותו לצד המשתתפים האחרים, וגם בפרקים האחרים, האיזון בין המקהלה לתזמורת, לא היה נוח לאוזן. אף שיצירה זו היתה החלק המועדף עלי בקונצרט, היא נותרה חוויה נחמדה, יותר מאשר מרגשת או נוגעת ללב.

קונצרט מס' 3 בסדרה הווקאלית של התזמורת הסימפונית ירושלים, שנת המאה ללאונרד ברנשטיין, אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים. 18.1. סולנים: טלי קצף, דניאלה סקורקה, ניצן אלון, איתן דרורי, עודד רייך (מגניפיקט); זלטה חרשברג (ירמיהו); עמרי איזנבוד (מזמורי צ'יצ'סטר). המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה בירושלים. מקהלת אודיאנה. מנצח ירון גוטפריד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו