חגי חיטרון

שורת קונצרטים בניצוחו של המוזיקאי האסטוני אנדרס מוסטונן (שתל אביב הפכה להיות ביתו השני), מתרחשת בימים אלה במקומותינו, בהשתתפות תזמורות ישראליות אחדות ומקהלות מאסטוניה. מדובר אפוא במין פסטיבל, זו לו הפעם החמישית. הפסטיבל יצא לדרך בסוף השבוע שעבר בקונצרט שהורכב ברובו מיצירות נוצצות בעלות אפקט מובטח. מהמלחין האסטוני בן זמננו יאן ראטס, דרך באך ודרך בוקריני, עד ה"טה דאום" של שרפנטיה (יצירה שפתיחתה מוכרת גם לקהל שאין לו שום זיקה למוזיקה קלאסית).

את המצעד "שברה" היצירה "אקס קונטרריו", מאת קנצ'לי, שחוברה ב–2006. בתפקידי הסולו בה נשאו המנצח עצמו, בכינור, ונועה חורין, שהיא הצ'לנית הראשונה של התזמורת. "אקס קונטרריו" היא מוזיקה שבונה אווירה באמצעים חסכוניים. מבנה כללי: חטיבות הבנויות כל אחת ממוטיבים פשוטים חוזרים ונשנים, כמו ביצירה המינימליסטיות המובהקות, אך אצל קנצ'לי המוטיבים עצמם נזיריים, מורכבים לפעמים מתנועה בחצי טון ותו לא.

ביצוע "אקס קונטרריו". בתפקידי סולו: מוסטונן בכינור ונועה חורין, הצ'לנית הראשונה של התזמורתצילום: מקסים ריידר

התוצאה היא אווירה שתיאור אפשרי לה (וזה אישי) הוא התמזגות שלווה עם הטבע. ברגעיה הטובים עשויה "אקס קונטרריו" להזכיר, בהיבט זה — אם נגזים הרבה לטובתה — את הפרק האיטי בחמישייה לכלי קשת של שוברט או את אחד מ"ארבעה שירים אחרונים" של ריכרד שטראוס. הופתעתי לגלות שלפעמים קנצ'לי לא מהסס לשלב מעברים סכריניים קצרים, שלמשמע צליליהם הראשונים קל לשער את המשכם.

על כל זאת מתנוסס חסרון בנאלי, כך לפי התרשמות אחת (זו היתה לי פגישה ראשונה עם היצירה) והוא האורך. "אקס קונטרריו" נמשכת חצי שעה, אף שה"פרינציפ" שלה מובן ולטעמי ממוצה לאחר רבע שעה (אלא אם נכנסים לאווירה בהתמזגות שלמה). מזווית של הבנת האווירה בלי התמזגות איתה הבונבון הופך קצת לנומבון.

המנצח אנדרס מוסטונן עם התזמורת הקאמרית הישראלית והמקהלהצילום: מקסים ריידר

שאר חלק האירוע: הקונצ'רטו לתזמורת קאמרית מאת יאן ראטס, מלחין אסטוני יליד 1932, היא יצירה ניאו קלאסית פשוטה, קצרצרה, בנויה מאלמנטים מעטים, מוטורית, סוחפת. אפיון הולם לה: המלה השחוקה "להיט".

בהמשך בחר מוסטונן לבצע שני קטעי מקהלה מתוך מיסה לותראנית של באך בסול־מז'ור, BWV236. מדובר בשני פרקים אקסטרוברטיים, "גלוריה" ו"קום סנקטוס", וביצועם היה החלק החלש בקונצרט. מוסטונן ניהל את הפרקים האלה (עצם הבחירה לבצע אותם בתלוש מההקשר והרצף מעוררת תמיהה) ביד חזקה עד גסה, גרם למקהלה האסטונית האורחת להישמע רחוק ממיטבה (אולי מתוך שיקול שעוצמה גבוהה מרשימה תמיד את הקהל).

בחלק השני של הקונצרט כיכבה הסימפוניה "בית השטן" של בוקריני, בביצוע טוב, ובסיום — ה"טה דאום" של שרפנטיה, שפתיחתו מוכרת לכל כמין "המנון" של איגוד השידור האירופי. הפעם המקהלה האסטונית היתה מצוינת, לרבות זמרים סולנים מקרב חבריה. תשואות הקהל גררו הדרן, הפרק הנהדר החותם את היצירה בוצע שוב, כצפוי וכראוי.

התזמורת הקאמרית הישראלית, מקהלת "ווצ'ס מוזיקלס" מאסטוניה וזמרים סולנים. מנצח: אנדרס מוסטונן. מוזיאון תל אביב, 14.2

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ