סיפור תנ"כי מענג על פוליטיקה, קנאה וטירוף

הקאמרטה פינקה את מנוייה באורטוריה "שאול", גרסתו של הנדל לסיפור מספר שמואל, עם זמרים מצוינים ועם תוספת מדודה של קריינות עברית מוזיקלית

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
 משמאל, יושבים: הזמרים סקורקה, בלז'יקובה, אנגלטייס, דייוויס, ויילד, בקמן. מנצח: אבנר בירון
חגי חיטרון

"היכה שאול באלפיו", כתב מחבר ספר שמואל. "!Saul, who hast thy thousands slain, welcome to thy friends again", כתב במאה ה–18 האציל האנגלי המשכיל צ'רלס ג'ננס, בליברית לאורטוריה "שאול" שכתב בשביל ידידו הקומפוזיטור הנדל, גרמני שהיה לאנגלי; "שאול, קטלת אלפים, הידד, ברכות, זרים יפים!" — תירגם בני הנדל את ג'ננס, בתוכנייה של קונצרט תזמורת קאמרטה שבו בוצעה עכשיו האורטוריה.

"שאול" של הנדל מעניינת מבחינות רבות. בין השאר: ההבדלים בין ספר שמואל לליברית. הקשר בין האירועים התנ"כיים לפוליטיקה האנגלית של המאה ה–18. יכולתו של הנדל לצייר רגשות אנושיים מגוונים, משמחת ניצחון עד קנאה וייאוש. השוואת "שאול" של הנדל בהיבט של לכידת אוזן מיידית, לאורטוריות הפופולריות שלו.

מדובר בהלחנת הסיפורים המסעירים הידועים: על "קלע דוד", על קנאת שאול בדוד, על טירופו של שאול (בפי בתו מרב, בתרגומו של הנדל את ג'ננס, שאול הוא "איש גחמן ולא שקול, כל רוח בו תטיל בלבול!"), על אהבת דוד ויהונתן. כל אלה מצויירים אצל הנדל ביד רכה (עד משעשעת אפילו, לאוזניים בנות ימינו). לשון הבארוק בפסגתה ההנדלית, גם בדיבור על אפלת נפש ועל הרג, היא ניגוד מאלף — אפשר לומר אפילו מרענן — לדרמטיות רומנטית כבדה עמוסת פאתוס נוסח ורדי למשל.

לביצוע הפנינה הבארוקית הזאת, אטרקציה לאוזניים אנגליות של המאה ה–18 ולאוזניים עבריות בימינו, כינסה קאמרטה נבחרת זמרים טובה במיוחד. בראשה, אם מתפתים לדרג, צעד הטנור ההולנדי מרסל בקמן (בדמות אבנר בן נר, כהן, ועוד), בביצוע שמעביר את תשומת הלב ממבחן הקול אל התוכן. לידו הרשימו מאוד הבס־בריטון האנגלי רוברט דיוויס (שאול), הטנור מארק ויילד, מסקוטלנד, בעל קול ערב במיוחד והקונטרטנור ההולנדי מרטן אנגלטייס (דוד). דניאלה סקורקה שלנו, כמרב, בת המלך המתנשאת על דוד ה"כפרי", הנעימה מאוד כדרכה תמיד, וגם הצ'כית האנה בלז'יקובה תיזכר לטוב. מקהלת "אווה סול" מלטוויה כבשה את אוזניי בפרק הנפלא "הגן עליו (על דוד) למען תהילתך", שהוא משיאי האורטוריה.

הערה על הצליל בכללותו: למרות האקסטרווגנטיות, שהיא ממהותה של "שאול", הרגשתי שהצליל של תזמורת קאמרטה, המשתמשת בכלים מודרניים, התקבל לפעמים חזק מדי, גושי". אולי ביצירה זו רצוי ביצוע בכלים היסטוריים - כלים שמפיקים צליל שמתואר לפעמים כ"פריך". עניין של טעם.

האורטוריה הארוכה בוצעה בנוסח מקוצר מעט (בערך רבע שעה פחות, בהשוואה להקלטות ידועות), קיצורים מותרים ודרושים. נימוק: "שאול" אינה מחרוזת להיטים לוכדי אוזן מיד, ודאי לא כדוגמת "משיח" ו"ישראל במצרים". עם זאת, חובה לומר, ניכרת בה יד אמן מבורכת בכל "נאמבר" כמעט. המלחין הגאוני דאג לפצות על מצבים שבהם "סבל" מהפוגה בזרם ההשראה המלודית.

היו אפוא קיצורים ב"שאול" זה, וכנגדם תוספות קטנות: הנדל, מתרגם הליברית, קרא — בהיגוי מוקפד שאין שומעים כמוהו היום, למרבה הצער — פסוקים אחדים מתוך המקור, ספר שמואל. העברית של בני הנדל נשקה למוזיקה של גיאורג פרידריך הנדל.

"שאול" של הנדל עם מקהלת "אווה סול" מלטוויה, זמרים סולנים, תזמורת קאמרטה בניצוח אבנר בירון ותגבורת נשפנים. צ'מבלו: יזהר קרשון. כלי הקשה: קרן פנפימון-זהבי. מוזיאון תל אביב, 10.3

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ