קונצרט |

"קיסר אטלנטיס": אירוע מרטיט, בלשון המעטה, למרות החסרונות

גם בביצוע רחוק משלמות, האופרה "קיסר אטלנטיס", שחוברה במחנה הריכוז טרזיינשטט, זהרה כיצירת מופת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הקיסר, מימין, מקבל דיווח מפקודו, המכונה "הרמקול"

זו היתה לי פגישה שלישית עם "קיסר אטלנטיס", שתי הפעמים הקודמות היו האזנה להקלטות, הזמינות במרשתת. ההתפעלות, בייחוד כאשר מכירים כבר מעט את המוזיקה, היא בלתי נמנעת.

מדובר בהתפעלות גם מהיצירה עצמה ולא כל שכן בהתחשב בנסיבות חיבורה: המשורר, הצייר והמחזאי היהודי פטר קין, בן 23, והמלחין ויקטור אולמן, בן 45, נוצרי ממוצא יהודי, הולידו את "קיסר אטלנטיס" ב–1943. שניהם היו אז אסירים בטרזיינשטט וב-1944 הם נשלחו משם לאושוויץ. חיבור האופרה היה מעשה נועז. למשל: אולמן העז לשלב ביצירה את מנגינת ההמנון "גרמניה מעל הכל" בהקשר מגחיך.

כל האופרה זוטא הזאת (פחות משעה) היא שילוב מופלא של תקווה בתוך סיפור אגדה — מציאותית, למרבה הזוועה — על רוע מוחלט, רוע שהאמנים היוצרים היו נתונים בתוכו. השילוב מתממש במלים — סרקזם דוקר לצד דברי נחמה ואופטימיות, ובצלילים שכוללים ציטוטי מנגינות עממיות מלטפות וגם כוראל לותראני ידוע בתוך לשון מוזיקלית של ראשית המאה ה–20.

קשה להאמין שהאופרה הזאת, שהעלאתה אינה כרוכה בתקציבי ענק, הוצגה בארץ רק פעמיים, לפני ההפקה הנוכחית, ושהפעם הקודמת היתה לפני 20 שנה (באופרה הישראלית). להנהלת התזמורת הקאמרית הישראלית, לבמאית רוזמרי דנציגר ולמנצח אדריאן סילווין מגיעה אפוא תודה על החזרת "קיסר אטלנטיס" אל הבמה כאן.

מה קיבלנו הפעם: "קיסר אטלנטיס" הועלתה ברמה שאפשר לכנותה "מספקת", ביצוע שאיפשר להתרשם מהיצירה ולהתפעל ממנה. הסתייגויות: יש ויש, בראשן שתיים: 1. האופרה הוצגה במתכונת קונצרטית, בבימוי חלקי (מאוד), אף שהעלאתה במתכונת בימתית של ממש מתבקשת ואינה כרוכה בהשקעות עתק. 2. דפי תרגום לעברית חולקו לקהל, וזה עזר, אך אין ספק שהקרנה של התרגום — מרכיב מקובל וחיוני באופרות בימינו — היתה משדרגת לאין שיעור את החוויה כולה. ב"קיסר אטלנטיס" המלים מכריעות וחשוב לקבל אותן יחד עם ההתרחשות ולא בהורדת עיניים אל הדפים.

מה עוד: ב "קיסר אטלנטיס" יש שבע דמויות ואמורים לגלם אותן שבעה זמרים, לא שישה, כמו שהיה הפעם (שיקולי חיסכון?); זמר הבריטון בדמות "הקיסר" לא נשמע כמצוי בכושר; הזמר בתפקיד הקריטי של "המוות", לעומת זאת, הקרין קול עמוק מצוין אך הצבתו מאחורי התזמורת היתה פאשלה.

איכות ווקאלית כללית: בסדר, לא מצטיינת. התזמורת: טובה, לרבות נגינה שובת לב של כלי הנשיפה, אבל בלי רגישות ליחסי עוצמות. לאבחנתי, המנצח היה יכול להוליך את הנגינה ביתר עדינות, כדי לעזור לזמרים להישמע ולא לכסות עליהם (כך קרה מדי פעם).

"קיסר אטלנטיס". אדריאן סילווין ניצח על זמרים ועל התזמורת הקאמרית הישראלית. מוזיאון תל אביב, 12.4

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ