קונצרט |

זיכרונות טובים שיבשו את החוויה

עונג הוא עניין יחסי: בהשוואה לקונצרטים קודמים של ל'ארפג'יאטה" כאן, המופע של הלהקה הפעם, במסגרת פסטיבל פליציה בלומנטל, היה מאכזב למדי

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המופע של אנסמבל "ל'ארפג'יאטה"  אמש
חגי חיטרון

זו השנה ה–20 לפסטיבל פליציה בלומנטל, מפעל שייסדה ומימנה בתה של בלומנטל, הזמרת אנט סלין, שירשה מהוריה הון עתק. יתרה מזו: סלין, שנפטרה לפני כשנה, ציוותה לפסטיבל הקצבות נוספות. לדברי המוזיקאית אביגיל ארנהיים — שניהלה את המיזם מתחילתו, עם סלין, וממשיכה בכך עכשיו — הסכומים שמדובר בהם יאפשרו לפסטיבל להימשך עוד 20 שנה.

לאורך 20 שנותיו של הפסטיבל, שלושת המופעים של להקת "ל'ארפג'יאטה" זכורים כמיוחדים, אולי אף הבולטים והזוהרים ביותר. הלהקה הופיעה בפסטיבל בראשונה ב–2006 (חבר אליה הקונטרטנור פיליפ ז'ארוסקי, שהרבה חיל מאז), אחר כך ב–2007, עם שתי זמרות, שאחת מהן, לוצ'ילה גאליאצי, זכורה כאמנית "פרועה" נהדרת, משלהבת, עממית וקלאסית גם יחד. המופע השלישי, ב–2009, השאיר אותו רושם: מוזיקה משחר הבארוק, בעיקר, מאת מלחינים לא ידועים, ומוזיקה עממית "עתיקה" אף היא.

המופע של ל'ארפג'יאטה" השבוע התמיד בחלקו באותה דרך, אלא שהפעם הוקדש כמעט כולו למוזיקה עממית. המכנה המשותף של המופע, תחת הכותרת "מדיטרנאו": מוזיקה מאגן הים התיכון — טורקיה ויוון עד פורטוגל. האולם היה מלא (כ–500 איש), מן הסתם גם בגין ההדהוד של החוויות הקודמות,

אלא שההדהוד, הזיכרונות, גרע — לפחות בשבילי — מהרושם הפעם. גם האינסטרומנטליסטים בהרכב הנוכחי הרשימו מאוד, איש ואשה מעולים בנגינה בכליהם (אף כי למיטב זיכרוני מדובר בהרכב כלים מצומצם יותר, עשיר פחות). אשר לתוכן: התוכנית בכללותה לא נשמעה מלהיבה. איפיוניה, בסיכומי: עממית מעניינת מזווית שאפשר לכנותה "תיירותית כללית", לא מעניינת מבחינה מוזיקלית (לפי בדיקה שטחית, הקונצרט היה פחות מעניין גם מהדיסק "מדיטרנאו" של הלהקה, שיצא לפני שנים אחדות).

אפשר כמובן לטעון כנגדי שהציפייה שמוזיקה עממית תספק חוויה בת השוואה למוזיקה אמנותית מלוטשת היא מופרכת. תשובתי: מוזיקה עממית במתכונת מחושבת, מסוגננת, יכולה בהחלט להתחרות במוזיקה אמנותית, לפחות מהתקופות שמדובר בהן. להקת "ל'ארפיגיאטה" עצמה המחישה זאת במופעיה הקודמים כאן.

במישור הביצוע — להבדיל מהנגנים — חלק מכריע באכזבה גרמו הפעם הסולנים. זמר האלט וינצ'נזו קאפצוטו ניחן בקול שדומה לקול נשי ממש, בהשוואה לקונטרטנורים בדרך כלל. דומה במובן לא מושך, באשר הוא דק שטוח, אם כי אולי מחקה באותנטיות זמרות עממיות באמת. העמסת חלק נכבד מהקונצרט על קאפצוטו התבררה כטעות. הסולנית השנייה, הרקדנית אנה דגו, שולבה מן הסתם כדי לבסס את הנופך העממי. בלי להתיימר להערכה רצינית של אמנותה, פיזוזיה האנרגטיים (מקרינים שמחת חיים טבעית מתפרצת, אלא מה), נראו בעיניי מביכים, מוגשים במינון עודף, מין פזילה שוחרת רייטינג לטעם נמוך.

היום הראשון בפסטיבל פליציה בלומנטל: אנסמבל "ל'ארפג'יאטה" בניהולה של כריסטינה פלוהר. מוזיאון תל אביב, 7.5

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ