קונצרט |

הפילהרמונית של פטרבורג: גם כמות היא איכות

שני הקונצרטים, "הלנינגרדית" של שוסטקוביץ' ו"שחרזאדה" של רימסקי-קורסקוב, בביצוע הפילהרמונית של פטרבורג, המחישו עוצמה מהממת של כלי מיתר. מנצחה בן ה–80, יורי טמירקנוב, בטוח שלמוזיקה הקלאסית יש עתיד

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפילהרמונית של פטרבורג. קהל רוסי צעיר
הפילהרמונית של פטרבורג. קהל רוסי צעירצילום: מקסים ריידר

לשני הקונצרטים של הפילהרמונית של פטרבורג בתל אביב — הראשון בהם ביום הניצחון על הנאצים — קדמה הרצאה של גיל שוחט על היצירה שעמדה להתבצע: הסימפוניה השביעית של שוסטקוביץ', המכונה "הלנינגרדית".

שוחט, בעזרת הדגמות בפסנתר, היטיב לבנות דריכות; בין השאר ציין כי שוסטקוביץ' היה בהחלט "לא מינימליסט" ביחס לסאונד, עובדה שמתבטאת במובהק בממד העוצמה ה"דציבלית" של סימפוניית לנינגרד. בעיקר מדובר בצלילים האדירים שמתפתחים בקרשנדו ממושך במיוחד (החזרות הרבות על מוטיב ה"מארש", בפרק הראשון).

המנצח יורי טמירקנוב בהיכל התרבות בתל אביב. אוהב לראות שיער לבן בתזמורת
המנצח יורי טמירקנוב בהיכל התרבות בתל אביב. אוהב לראות שיער לבן בתזמורתצילום: מקסים ריידר

בהאזנה לסימפוניה, אחר כך, היה אפשר לבחור שתי דרכי קשב: דרך אחת, להבין את היצירה במשולב עם סיפור לידתה ועם סיפור הנסיבות האיומות של ביצועה הראשון בלנינגרד (היא פטרבורג) הנצורה ב–1942; דרך קשב שנייה: להתייחס אל הסימפוניה כיצירה נטולת תוכן חוץ־מוזיקלי, תוך השוואה בלתי נמנעת ליצירות אחרות של הקומפוזיטור.

בהאזנה שמחברת את המוזיקה לקונטקסט החוץ־מוזיקלי זו סימפוניה כבירה. סייעה לרושמה זה העוצמה המהממת של נגני כלי המיתר של התזמורת הפטרבורגית, המנגנים באחידות מפליאה. הם ועמיתיהם לתזמורת הענקית עושים זאת תחת ידו של מנצחם הקבוע מזה עשרות שנים, יורי טמירקנוב (בן 80, רוסי ממוצא צ'רקסי). בהאזנה השונה, המנותקת מהקונטקסט המלחמתי־היסטורי (יש שיאמרו שזו גישה מלאכותית, במקרה זה), אריכותה של הסימפוניה נתפסת כמוגזמת ובכללותה היא מתקבלת, לפחות אצלי, כנופלת במידה ניכרת מהיצירות הנערצות של שוסטקוביץ'.

בקונצרט השני של האורחים מרוסיה שמעתי את "שחרזדה" של רימסקי־קורסקוב. גם כאן הצליל לעצמו היה גדול ומפואר. הפרשנות, לעומת זאת, התקבלה כפדאנטית מעט, קשוחה, בעיקר הטמפו בתחילת היצירה נשמע זחלני.

חרף ההסתייגויות הנ"ל, ביקורה של הפילהרמונית של פטרבורג כאן (קרוב ל–5000 מאזינים בסך הכל, בשני הקונצרטים) היה אירוע מיוחד בתאריך מיוחד — יום הניצחון על הנאצים. בריאיון שהעניק אגב הביקור ליוליה צודיקס, עיתונאית ועורכת ב"כאן קול המוזיקה", אמר המנצח טמירקנוב כי הדבר הנכון ביותר לעשות ביום הניצחון הוא לבצע את הסימפוניה השביעית של שוסטקוביץ', במיוחד בישראל. עוד אמר: "בבכורה ההיסטורית ב–1942, בעיר הנצורה, ניצח חברי קרל אליאסברג, מנצח יהודי שעבד במשך כל ימי המצור בלנינגרד עם המוזיקאים שנשארו בעיר והצליחו לשרוד בה. כשהתחלתי לעבוד עם התזמורת עוד היו בה אנשים שניגנו את הסימפוניה הזאת אז, בימי המלחמה".

בתגובה על שאלה בדבר רוטציות בכהונת המנצח הקבוע אמר טמירקנוב: "זה עניין חדש, שמנצחים עובדים 4–8 שנים עם תזמורת אחת ואז עוברים הלאה. ברוסיה זה שונה. מרבינסקי עבד לפניי עם התזמורת במשך 50 שנה. אני אוהב לראות ראשים עם שיערות שיבה בתזמורת — הם משדרים אווירה, ניסיון, מסורת". וראשים עם שיערות שיבה בקהל? "בפטרבורג דווקא יש הרבה צעירים בקהל, במיוחד לאחרונה. היתה תקופה שבה רק זקנים היו באים, לאחרונה זה השתנה. אני בטוח שכל עוד האנושות קיימת, מוזיקה קלאסית תמשיך להתקיים".

התזמורת הפילהרמונית של פטרבורג. היכל התרבות בתל אביב, ב–9.5 וב–10.5

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ