בקונצרט הזה היו מתח ועגמומיות מסתורית, וזה יפה

אריה לפסנתר מאת בטי אוליברו היתה שיאו של קונצרט שביצעו חברי הפרויקט הקאמרי הישראלי בחג המוזיקה הישראלית

אמיר מנדל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפרויקט הקאמרי הישראלי במרכז אלמא בזכרון יעקב
הפרויקט הקאמרי הישראלי במרכז אלמא בזכרון יעקבצילום: יואל קולינר
אמיר מנדל

חג המוזיקה הישראלית הסתיים והותיר זיכרונות נעימים ויצירות משמעותיות. יש חלק מהיצירות ששמעתי, שאני מצפה להאזין להן שוב, ואחת — אריה לפסנתר, קלרינט, כינור וצ'לו מאת בטי אוליברו — שכבר האזנתי לה פעמים נוספות.

האריה של אוליברו היתה, לטעמי, שיאו של קונצרט שביצעו חברי הפרויקט הקאמרי הישראלי באולם אלמא בזכרון יעקב. הודגם בו עד כמה חשוב הביצוע, כשמאזינים ליצירות חדשות, או פחות מוכרות. הנגינה המעולה של חברי האנסמבל הפיחה חיים בכל היצירות שנוגנו בקונצרט זה. בוצעו בו גם "משחקי קלפים" מאת מרגרט וולף; שלישייה לקלרינט, כינור ופסנתר של דן יוהס, ויצירתה של מעיין צדקה "יחס מעגלי" לקלרינט, כינור וצ'לו, בתוספת כלי שצדקה בנתה בעצמה ובמרכזו פעמון.

היצירה של צדקה משלבת צבעוניות מעניינת של החיבור קלרינט־כינור־צ'לו, עם קווים ארוכים וניחוח אוריינטלי של הפעמונים. היא עוררה סקרנות, ואני מקווה לשמוע אותה שוב. כך גם השלישייה של יוהס, שיש בה שילוב יפה של חדשנות עם אלמנטים קלאסיים מוצקים.

אשר לאריה של בטי אוליברו, היא נמנית עם הרפרטואר של הפרויקט הקאמרי הישראלי ולכן אפשר היה למצוא הקלטה שלה ביוטיוב ולהתענג עליה שוב, בבית. היא הוזמנה לפסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים, והכלים בה מהדהדים, על פי עדותה של המלחינה, את צליליהם של כלי נגינה כמו סנטור, ניי, כינור מזרחי, פעמונים וגונגים דמיוניים. אלה מצלולים מעודנים ויפים להפליא שמשתלבים במרקם הקולות והגוונים האינטנסיבי בין הכלים, ויוצרים תחושה של מתח ועגמומיות מסתורית.

בסיומו של אותו קונצרט ביצע המלחין אבנר חנני את יצירתו "סונטת טראמפ", יצירה פוליטית שמשלבת קטעי וידיאו של נשיא ארצות הברית, עם נגינת פסנתר חיה על הבמה. החיבור בין המוזיקה, הקול והמימיקה, יוצר מיני־אופרה סאטירית מלוטשת, שטראמפ מגלם בה את עצמו. היא שנונה ומצחיקה, ועם זאת, מפחידה. היצירה נמצאת ביוטיוב ומומלצת לצפייה.

עוד באותו יום, בזכרון יעקב, "הלאה ממני" — מחזור שירים טרנסג'נדריים לסופרן, חליל, בסון, גיטרה, פסנתר ומוזיקה אלקטרונית. זו יצירה מקורית מאת בעז בן־משה על טקסטים חברתיים שעניינם טרנסג'נדריות מאת עילעיל פארן וליאו (לי ארנן). הסופרן מירב אלדן, שהיתה הסולנית, היא גם היוזמת ומי שחיברה בין המלחין למחברי הטקסטים. היצירה נועדה לעורר מודעות חברתית — לזר, לשונה, לדחוי, ובאופן ספציפי, לכאבם של הטרנסג'נדרים. היא מצליחה בכך, בעיקר מפני שהיא יוצרת חוויה אמנותית אמיתית. הטקסטים של עילעיל פארן ושל ליאו הם אישיים וחשופים, לא מניפסט פוליטי. המוזיקה שכתב בן משה היא עכשווית ומרתקת, משלבת כלים אקוסטיים ואלקטרוניים עם פסקול אלקטרוני מוקלט, למכלול יפה ומרגש. יש מעברים אלגנטיים בין טונאליות לא־טונאליות, שיש להם אפקט רגשי. מירב אלדן היטיבה מאוד לשיר, וזה היה אחד משיאי חג המוזיקה.

עוד יצירה שאני מקווה לשמוע שוב, ואם אפשר, בקרוב, היא "אמר־נא: שיבולת" מאת אודי פרלמן. פרלמן, בן 28, הוא בוגר האקדמיה למוזיקה בירושלים ובוגר תוכנית "תדרים" של אנסמבל מיתר. היצירה הוזמנה לחג המוזיקה ובוצעה ביומו האחרון, בקונצרט של אנסמבל המאה ה–21, בניצוחו של ז'ולט נאג', במוזיאון תל אביב. בהערותיו המעניינות ליצירה, התייחס פרלמן למקומו של "הסגנון הים תיכוני" במוזיקה הישראלית, וליחסיו עם הסגנון הזה מנקודת מבטו הנוכחית, כשהוא מתגורר בשנתיים האחרונות מחוץ לישראל. היצירה משחקת עם מוטיבים שלמדנו לזהות כ"עממיים ישראליים" ובונה מולם מרקם מרתק של צלילים אוניברסליים. הביצוע ששמענו הבליט את המבנה האלגנטי של היצירה, ואשמח לשמוע אותה שוב בביצוע שמבליט יותר את יסודותיה הקצביים והרגשיים.

חג המוזיקה הישראלית. מרכז אלמא בזכרון יעקב, מוזיאון תל אביב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ