"אליסה בארץ הפלאות" באופרה הישראלית: יצירה פרועה אבל לא מתיילדת

החל באריה וכלה בדואט הסיום: בהפקה "אליסה בארץ הפלאות" של האופרה הישראלית יש רצף של מנגינות יפות לאוזן המיטיבות לשאת את הסיפור

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"אליסה בארץ הפלאות" באופרה הישראלית
אמיר מנדל

בתי בת השש וחצי נהנתה מאוד מהפקת "אליסה בארץ הפלאות" באופרה הישראלית. ממה? "מהכל, אבל בעיקר מהצורה המיוחדת שהזמרות שרו, גבוה כזה וחזק". מעניין. היא אהבה את הצדדים הססגוניים של ההפקה, את הבמה הצבעונית ואווירת הקרנבל, אבל מצאה עניין בעיקר בהיבט אמנותי מורכב יחסית — סגנון השירה האופראי.

יש סיבה להתבוננות הזו. ילדים מתייחסים בכבוד למופע שמכבד אותם. "אליסה בארץ הפלאות" היא יצירה פרועה למדי, אינטנסיבית, שובבה וילדית, אבל לא מתיילדת. היא איכותית, מקצוענית ולא מורידה את הרף האמנותי כדי לשאת חן.

האופרה נכתבה, מוזיקה וטקסט, על ידי דוד זבה, בהשראת ספרו הנפלא של לואיס קרול. יצירתו של זבה, שאורכה שעה, מיטיבה להעביר אל עולם האופרה את המהות הרב מישורית שאופיינית לספר. על הבמה יש התרחשות מהירה, מבלבלת, כזו שיכולה להתרחש בחלום.

עם זאת יש גם טקסטים שהצופה המבוגר יכול למצוא בהם רבדים נוספים. כזה הוא, למשל, הדיאלוג של אליסה עם החתול שמציע לפנות שמאלה, אם רוצים ללכת לשמאל; ימינה, אם רוצים להגיע לימין, ולבחון גם כיוונים חדשים, כמו, פנימה, הצעה שאחריה שר החתול טקסט מעניין ממש. כזה הוא הדיון הקצר על ההבדלים בין שפן לארנב. או האריה של הזחל, דוגמה מצוינת להעברה מוצלחת אל הבמה. קשה לתת ביטוי לדיאלוג המילולי המבריק של אליסה והזחל. במקומו יצר זבה על הבמה גלגול של הזחל לפרפר, כמשל להליכי שינוי דרמטיים, שהם, כמובן, מרכזיים לסיפור "אליסה" כולו. יש גם מעט קריינות ורצ'יטטיבים שמסבירים את הסיטואציה, אבל לא נעשה מאמץ להשליט סדר בנרטיב. נשמר אופיו הכאוטי של הסיפור, ולצופים ניתנה הזדמנות, מבורכת, לעבד אותו ולהפעיל את דמיונם.

כל זה עובד היטב, היות ש"אליסה בארץ הפלאות" של דוד זבה עומדת בתנאי הראשון להצלחתה של אופרה: המוזיקה טובה. החל באריה של אליסה, כשהיא נופלת לתוך מחילת הארנב, וכלה בדואט הסיום של אליסה עם מלכת הלבבות, יש באופרה רצף של מנגינות שהן יפות לאוזן וגם מיטיבות לשאת את הסיפור, ואת התנועה המהירה והתזזיתית שלו. ההפקה שצפיתי בה בפורים עמדה גם בתנאי החשוב השני: ביצוע איכותי. הליווי הפעם היה בפסנתר. חסרו, כמובן, צבעי התזמורת, אבל הוא נוגן היטב על ידי המלחין.

כל המשתתפים שרו היטב. הדר עטרי היתה אליסה מתוקה ומדויקת עם סופרן גבוה וצלול. מאיה בקשסטנסקי העניקה ממד משחקי יפה לתפקיד החתול, ושילבה כריזמה עם הומור בתפקיד מלכת הלבבות. רועי סרוק הופקד על בניית המאפיינים ההזויים והפרועים יותר של המופע, בתפקידי הכובען והזחל, והוסיף אווירת קרקס. נמרוד גרינבוים היה ארנב חינני ומלא אנרגיה. לטלי קצף, גוני כנעני, ושירה רז נכתבו תפקידים יפים של דמויות נוספות בארץ הפלאות והן היטיבו לשיר ולשחק אותם.

ההפקה הועלתה באולם הקטן של האופרה. יש משהו נחמד באינטימיות שבו, בצפיפות ואפילו בכך שהמבוגרים יושבים על כיסאות פלסטיק מאולתרים, והילדים על השטיח. לכאורה: זה לא לגמרי מצליח בישראל — בזמן האופרה כמה מהילדים נודדים אל ההורים.

עם זאת צריך להשקיע קצת באולם הזה אם הוא נועד להופעות. הוא לא מטופל אקוסטית ומשתמשים בו בהגברה, מיותרת ומטרידה. הוא צפוף, והסולנים שיורדים מהבמה דורכים על הילדים שיושבים בשורה הראשונה על השטיח. הגישה אליו לא נוחה וצריך לצאת דרך מבוך מוזר בתוך בית האופרה. אולם מפואר לגמרי לא נחוץ כאן, אבל נדרש שיפוץ לדרגה של נוחות בסיסית.

"אליסה בארץ הפלאות". אופרה לכל המשפחה על פי סיפור מאת לואיס קרול. מלים ולחן: דוד זבה. משכן אמנויות הבמה בתל אביב, 20.3

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ