ללמוד ממש בכיף מהקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שוסטקוביץ'

קונצרט שחרית קומפקטי של הפילהרמונית, עם הסברים מאלפים ועם שתי יצירות. אחת משעשעת, אחת כובשת לב

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המנצח להב שני ונגני הפילהרמונית, אתמול. העצים את מימוש הציפיות שבנתה ההרצאה
חגי חיטרון

יותר מאלפיים איש ואשה חוו ביום שישי בבוקר אירוע מוזיקלי קצר ומה זה לעניין, ששילב הרחבת ידע עם מוזיקה מענגת בכל שניותיה. המלחין והמחנך מיכאל וולפה פתח והסביר, התזמורת ביצעה את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של שוסטקוביץ' (המנצח להב שני היה גם הפסנתרן הסולן) ואת הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי.

וולפה, כדרכו, הדגים איך אפשר לדבר מעט ולספק הרבה תוכן. שני התנאים המועילים: מוותרים על פרטים פורמליים יבשים, ובוחרים מוקד אחד, לא מתפזרים. הבחירה הפעם: הסימפוניה של צ'ייקובסקי.

על הקונצ'רטו של שוסטקוביץ' וולפה אמר רק, פחות או יותר, כי זו יצירה מהנה מאוד וכי אינה שייכת ליצירות השוסטקוביצ'יות הנחשבות אופייניות למלחין זה (למשל בזכות "סרקזמים" מוזיקליים). עוד הזכיר כי ביצוע של הקונצ'רטו בידי המלחין עצמו כפסנתרן (מתחילת שנות ה–70) זמין בקלי קלות ביוטיוב. אכן, ומומלץ מאוד לשמוע. אגב, גם בנו של המלחין ביצע את היצירה (שחוברה בכלל בשבילו) וגם בן בנו.

עוד בדרך אגב: לאחר הקונצרט עילעלתי בספר העתיק רב הכמות "עולם הסימפוניה" (מהדורה משנות ה–70) מאת המוזיקאי הישראלי פע"ג גרדנוויץ. המחבר ציין שם כי שוסטקוביץ' הוא מלחין סנסציוני אבל טרח להדגיש, משום מה, כי "אינו עומד בשורה הראשונה של מלחיני זמננו". כיום היה ד"ר גרדנוויץ שמח מן הסתם, אילו היה עמנו, לבלוע חזרה את הפליטה הזאת.

על הסימפוניה החמישית של צ'ייקובסקי אמר וולפה בין השאר כי היא אחד ההישגים הגדולים בתולדות המוזיקה הסימפונית. בזכות אחדות הריבוי (שימוש בחזרה על מוטיב בפרקים שונים של היצירה); בזכות ההצלחה להישמע כווידוי אישי, אינטימי אפילו, שראוי עם זאת להישמע בציבור; בזכות הפשטות המזדמרת, המשולבת בתחכום אינסטרומנטלי־תזמורתי, תחכום שראש המושפעים ממנו היה גוסטב מאהלר. בקשר לדרך ה"נכונה" להקמת מבנה סימפוני גדול ציין וולפה עובדה היסטורית שהיתה לי חידוש: צ'ייקובסקי שוחח בנושא זה עם יוהנס ברהמס ופרטי השיחה ידועים.

עוד סיפר וולפה כי ראה במו עיניו את הסקיצה לסימפוניה — צ'ייקובסקי כתב את הסקיצה על חַמשָה אחת ובה מככבים רק הכלים הטווים את המנגינות ואת גלגוליהן. וולפה רואה את הסקיצה כהמחשה של תפישתו של צ'ייקובסקי את הסימפוניה החמישית שלו כמין שיר ארוך אחד.

כמצופה, ביצוע היצירות בידי התזמורת ובידי להב שני, כמנצח וכסולן, העצים את מימוש הציפיות שבנתה ההרצאה. הסתייגות זעירה: באוזניי, נגינת הפסנתר של שני, אף כי נשמעה היטב, היתה בכל זאת לא מספיק חזקה, מבחינת דציבלים, לצד התזמורת.

ואסוציאציה פרטית: פתיחת הקונצ'רטו הנ"ל של שוסטקוביץ' (ארבעת הצלילים של כניסת הפסנתר) נשמעה באוזניי הפעם כתזכורת נחמדה — מקרית בהחלט — ל"איזה בוקר של זהב" של נורית הירש. זה לכל היותר קוריוז, שהרי צירוף צלילים כזה בדיוק, פירוק פשוט של אקורד, מופיע ביצירות רבות וביצירות ניאו־קלאסיות לא כל שכן.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח ופסנתרו סולן: להב שני. היכל התרבות בתל אביב, 3.5

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ