"משלחת חיפוש": יצירה מהממת מרוב רכות

"משלחת חיפוש 220", אופרה קאמרית מיוחדת במינה מאת איתן שטיינברג, בוצעה ב"חג המוזיקה הישראלית" והקרינה סבלנות מזרחית בצלילים מערביים

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "משלחת חיפוש"
מתוך "משלחת חיפוש"צילום: מירי שמיר
חגי חיטרון

שני קונצרטים שונים זה מזה התרחשו ביום שישי בזה אחר זה, ב"חג המוזיקה הישראלית". הראשון היה קונצרט במבנה רגיל — יצירות מאת מלחינים אחדים — אך לא רגיל מבחינת התוכן והגיוון. השני היה יצירה אחת: אופרה קאמרית ארוכה. שני האירועים היו מצוינים עד כדי כך שסיכום מילולי, כמו זה שיובא להלן, מועד לעשות להם עוול.

שרשרת היצירות בקונצרט הראשון נפתחה בעיבוד לחמישה שירי עם ישראליים (ראשון בהם: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר") מאת עדן פרטוש, בביצוע הזמרת רעות ונטוררו ונגנים. העיבודים לא נשמעו לי מעניינים או משדרגים והזמרה לא הרשימה. בהמשך, "שמש אוקטובר" מאת מרק קופיטמן, למלים של יהודה עמיחי, שחוברה לאחר מלחמת יום הכיפורים (וידועה בביצוע המיתולוגי של מירה זכאי), נוססה בוונטוררו רוח אחרת: היא התגלתה כאמנית מרשימה מאוד, היצירה הפיקה ממנה עוצמה (ברמת הדציבלים וברמת הביטוי), והמתח של האירוע כולו נסק.

הכנרת נטשה שר, המנצח יורם יונגרמן ונגני קאמרטה בקונצ'רטו מאת אלכס וסרמן
הכנרת נטשה שר, המנצח יורם יונגרמן ונגני קאמרטה בקונצ'רטו מאת אלכס וסרמןצילום: מירי שמיר

המתח נשמר ב"שיר לגוני" (הרניק) מאת אריק שפירא, שהושמעה בהקלטה, מהרמקולים של האולם, בזמרת נעמה גנות. יצירה "מינימליסטית" באמצעיה, קצרה, רבת כוח, היחידה ה"אוונגרדית" בכל הקונצרט.

ההמשך היה סתם הנאה לאוזניים: קונצ'רטו לכינור מאת אלכס וסרמן, בנגינה מעולה של נטשה שר, ואחר כך — "פרידה", לזכרה של מירה זכאי, לגיטרה חשמלית ואנסמבל, מאת בועז בן־משה.

"פרידה" ערבה לי ביותר, גם היא עצמה וגם הסיום המפתיע שבן־משה הצמיד לה: הנגנים החיים משתתקים פתאום ומן הרמקולים מושמעת הקלטה של כל השיר "הגיע האביב, יפתי" מתוך "לילות קיץ" של ברליוז.

"משלחת חיפוש" מאת איתן שטיינברג. צלילה ממכרת
"משלחת חיפוש" מאת איתן שטיינברג. צלילה ממכרתצילום: מירי שמיר

הקונצרט השני היה "משלחת חיפוש 220", אופרה קאמרית מאת איתן שטיינברג, בעיצוב ובבימוי של רעייתו הזמרת אתי בן־זקן, ועם יצירות בד מעשה ידיה. אופרה? לא ממש. מה שמתרחש על הבמה הוא מין טקס מסתורי בכיכובן של שש נשים: בן־זקן, תום בן ישי, שרה אבן חיים, אלה מדינה, כרמל רונן, רונה שרירא, עם אנסמבל נגנים.

החומר כלל מלים ושברי מלים בשפות אחדות, מזומרים בעדינות, בעוצמה נמוכה. כל המלים מולחנות במתכונת מערבית, ברובה הגדול קונסוננטית, כל פסוק ערב לאוזן כשלעצמו. כל זה יצר מונטוניות ממכרת, מקסימה.

בדרך אגב: מלחין ישראלי אחר העיר לאחר הקונצרט ש"משלחת חיפוש" מזכירה לו את היצירה "אור הנצח" של ליגטי. האזנתי ביוטיוב, זו אכן אבחנה קולעת לפחות מבחינת סוג הקשב הנדרש — קשב "מזרחי" חף מקוצר רוח. צלילה.

נשאר אפוא רק לצפות ולקוות ש"משלחת חיפוש" תועלה שוב ואז יהיה מתאים לומר (בסגנון חנוך רון): "אל תלכו, רוצו".

"חג המוזיקה הישראלית". מנהל אמנותי: עודד זהבי. עם זמרות ועם נגנים מקרב תזמורת קאמרטה, בניצוח יורם יונגרמן, עם אנסמבל הזמרות "עלמה" ועם נגני אנסמבל "מודאליוס". מוזיאון תל אביב, 4.10

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ