"מנון" באופרה הישראלית: יפה להפליא

בימוי רב טעם, תפאורה מרשימה באיפוקה וזמרת ראשית נפלאה הפכו את ההפקה המקומית לאופרה של ז'יל מאסנה, על עלילותיה של צעירה המיטלטלת בין אהבה להתמכרות לסיכונים, ליצירה משכנעת מאין כמוה

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "מנון". התפאורה, הבימוי, הבמה והתלבושות - כולם הרשימו מאוד
מתוך "מנון". התפאורה, הבימוי, הבמה והתלבושות - כולם הרשימו מאודצילום: יוסי צבקר
חגי חיטרון

שורה תחתונה: "מנון" של ז'יל מאסנה מועלית בביצוע משכנע מבחינה מוזיקלית, בעיקר בזכות רמתה של הסופרן המלוהקת בתפקיד הראשי (האזנתי לזמרת שמלוהקת ב"קאסט" הראשון). הבימוי והתפאורה מצוינים.

הקונספט של האופרה הישראלית, מאז ייסודה , הוא הצטיינות דרך הבימוי — שלא באמצעות הבאת זמרי צמרת יקרים. הקונספט הזה, אפשר להעיר, אינו הברקה רעיונית אלא הכרה במציאות הכלכלית של המוסד. יישום הקונספט משאיר (והשאיר, במשך השנים) מרחב להבדלי רמה גדולים מאוד בין ההפקות. גם זמרים ברמה העליונה, הפנומנלית, נשמעו כבר בהפקות שראינו בתל אביב — בראש ובראשונה היו אלה הצגות מיובאות, זמרים ותזמורת, מפטרבורג.

מתוך "מנון". אין צורך לקצר

הפקת "מנון" עכשיו היא דוגמה ליישום מוצלח של הקונספט. זמרת טובה מאוד, כאמור, יקטרינה בקנובה, בתפקיד הראשי, זמרים מזהירים הרבה פחות בתפקידים האחרים (חריג לטובה מההכללה הזאת הוא ולדימיר בראון, בדמות המרקיז דה־גרייה, אביו של דה־גרייה). הטנור שלוהק בקאסט הראשון בתפקיד החשוב השני באופרה (האביר דה־גרייה, אהובה של מנון) לא ניחן באיכות ווקאלית שקולה לזו של בקנובה. לכל היותר הוא בסדר, עובר, בעזרת קול בעל עוצמה מספקת.

התפאורה, הבימוי, הבמה והתלבושות הרשימו אותי מאוד, בעיקר עיצוב הבמה. הרי הסיפור ומקומות התרחשותו מזמנים שלל פיתויים, בהם פונדק דרכים אי שם בצרפת, חדר פריזאי, כנסייה פריזאית, קזינו סתרים פריזאי. מעצב הבמה לא התפתה לאפשרויות הנוחות האלה, בחר להראות מה אפשר להשיג דווקא בדרך הפוכה מזו מהמתבקשת, בנה את עיצובי הבמה בלי שום גודש, בקווים פשוטים, בכישרון.

עיצוב במה מאופק ומדויק
עיצוב במה מאופק ומדויקצילום: יוסי צבקר
צילום: Martynas Aleksa
מתוך האופרה. זמרים ברמה העליונה
מתוך האופרה. זמרים ברמה העליונהצילום: Martynas Aleksa

ביצירה יש קטעים יפים להפליא, אבל לא "להיטים". "מנון" היא אופרה ארוכה, אבל אם באים מוכנים לאריכות אין זו ארכנות קשה. ודאי שהיה אפשר לקצר, לערוך, אבל נראה שקיצורים — במקרה של אופרה מיוחדת זו — היו פוגמים במהותה, לא מולידים "מנון" משודרגת אלא מנון אחרת, לא אותנטית.

"מנון" באופרה הישראלית בבימוי ונסן בוסאר. מנצח: דן אטינגר. מנצח המקהלה: איתן שמייסר. תזמורת: הסימפונית ראשון לציון. המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, 7.11

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ