צל של מה שהפילהרמונית יודעת לעשות הכי טוב

שתי יצירות ענק ליריות ודרמטיות, בניצוח בעל שם עולמי, היו אמורות להיות הנאה צרופה. בפועל, הקונצרט של התזמורת ראשון לציון בהובלת אנריקה דימקה, היה לכל היותר קורקטי, ונעדר שלמות טכנית או אמירה יצירתית ורגשית חזקה

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קונצרט הסימפונית ראשון לציון. יהלומים חסרי ברק
אמיר מנדל

התוכנית אותתה על קונצרט חגיגי. שתי יצירות ענק, ליריות, דרמטיות, אינטנסיביות מבחינה רגשית, הונחו זו לצד זו. בנייה של תוכנית כזו מרמזת על התחייבות שהתזמורת ומנצחה מרגישים בכושר שיא ומחויבים לרפרטואר. בפועל, הקונצרט היה רחוק מלקיים את ההבטחה הזו. מאידך, הוא העלה שאלות מעניינות על ההתנהלות של תזמורות סימפוניות שפועלות בישראל בצלה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

על התזמורת ניצח אנריקה דימקה, המנהל האמנותי של תיאטרון קולון בבואנוס איירס, שהוא בית אופרה נחשב. דימקה הביא אתו מחוות בימתיות תיאטרליות ומאוד חינניות. קצת פחות ברור לי מה הוא הביא בחלק המוזיקלי. בחלקו הראשון של הקונצרט שהתקיים ביום שני, נוגנה הסימפוניה קונצ'רטנטה ק'364 מאת מוצרט לכינור, ויולה ותזמורת. זו יצירה שזוהרת ביופי נדיר אפילו בין יצירותיו של מוצרט. הכנר אקרט לורנצן והוויולן גלעד קרני היו הסולנים, ויחד עם דימקה והתזמורת, הם הציעו רכבת שדים מעודנת של נפילות והתעוררויות. בתחילת הפרק הראשון נראה היה שהנגינה יפה, ואז כולם איבדו ריכוז והנגינה נעשתה סתמית, וגם לא מאוד מדויקת, עם רגעים קצרים של התאוששות. לוויולן, גלעד קרני, יש צליל נעים יותר ופיסוק שוטף, והוא הוביל את רוב הרגעים האלה.

מוצרט, הסינפוניה קונצ'רטנטה ק' 364. כך זה היה צריך להישמע

בפרק השני היתה הפסקה קצרה כשפקע מיתר בוויולה של קרני והוא הלך אל אחורי הקלעים לטפל בעניין. בשובו, היה עוד רגע של התעוררות יפה, ושוב שקיעה אל נגינה שאין בה שלמות טכנית ולא אמירה רגשית חזקה. הניצוח היה קורקטי והצליל של התזמורת אפרורי, ובסופו של דבר, יצירה שכמו עשויה מצרור של יהלומים, נשמעה נטולת ברק ואי אפשר היה להבחין גם בעומק הרגשי המיוחד שלה.

בחלק השני נוגנה הסימפוניה החמישית של מאהלר, אף היא יצירה שמשלבת עוצמה, דרמה וליריות גדולה ורגישה. בתוכנייה נכתב ש"המנצח אנריקה דימקה מוכר כפרשן מובהק של יצירות מאהלר וביצועיו למכלול הסימפוניות של מאהלר זיכו אותו במדליה של אגודת מאהלר ובתואר מנהל כבוד של אגודת מאהלר במקסיקו". עם העובדות האלה לא ניתן להתווכח, אבל מהחמישית של מאהלר ששמענו לא נהניתי. מאוד לא. יש עוצמות תזמורתיות גדולות בסימפוניה החמישית, אבל היא איננה רעש. בפרק החמישי של הסימפוניה, בליל שני, שמעתי רעש. קדמו לו פרקים שלאוזניי נשמעו נטולי ניואנסים ועומק רגשי. דימקה הסתער על הסימפוניה בתקיפות קצרת רוח, בצליל בהיר מדי שנשלט על ידי כלי נשיפה רמים, ובגישה שקשה היה לשמוע בה את העומק הלירי, גם בפרק הראשון, מארש האבל ואפילו בפרק הרביעי המפורסם כל כך, האדג'טו.

יש בעולם תזמורות אופרה שמנגנות בבתי אופרה חשובים ומקיימות במקביל פעילות כתזמורות סימפוניות משמעותיות. הבולטת בהן היא, כמובן, תזמורת בית האופרה הממלכתי של ברלין, השטאטסקפלה, שנמנית עם התזמורות המוערכות בעולם. היא מונהגת על ידי דניאל בארנבוים, המנטור של דן אטינגר, מנהלה של תזמורת ראשון לציון, ומן הסתם משמשת מודל וחזון לתזמורת זו. אלא שיש מרחק גדול של משאבים בין ברלין לתל אביב, וכדאי להתייחס למציאות. במציאות, אין בישראל תזמורת מלבד הפילהרמונית הישראלית שמסוגלת לבצע תוכנית תובענית כפי שנוגנה אמש, ולצלוח אותה בשלום. בוודאי לא בלי עזרתו של מנצח מן השורה הראשונה. במקום להתמודד עם אתגר כזה, ולהפיק קונצרט מאכזב, עדיף אולי להשקיע מחשבה ודימיון בבניית תוכנית שהיא מקורית יותר בתוכנייה ועם זאת אפשרית יותר לביצוע — ולהציע לקהל קונצרט ייחודי ומהנה; לא צל של מה שהפילהרמונית יודעת לעשות הרבה יותר טוב, אלא משהו שהפילהרמונית לא עושה בכלל.

התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בניצוח אנריקה דימקה. סולנים: אקרט לורנצן (כינור) וגלעד קרני (ויולה). ביצועים: מוצרט — סינפוניה קונצ'רטנטה ק' 364. מאהלר — סימפוניה מס' 5. שני, 3 בפברואר, משכן האמנויות, תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ