כשהיצירה כל כך יפה, רמה גבוהה אינה מספיקה

פסנתרנית יפנית וקשתנים ישראלים ביצעו שתי צירות מופת, האחת של שוברט והאחרת של שומאן. בכל אחת הופיעה כביכול פסנתרנית אחרת

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יו קוסוגה ותשעה קשתנים ישראלים. שיח מוזיקלי מקצועי ולא יותר
יו קוסוגה ותשעה קשתנים ישראלים. שיח מוזיקלי מקצועי ולא יותרצילום: חגי חיטרון
חגי חיטרון

הטריו של שוברט לכינור, פסנתר וצ'לו, אופוס 100, במחצית הראשונה; עיבוד קאמרי לקונצ'רטו לפסנתר של שומאן, במחצית השנייה. על הנייר: תוכנית מופת שבסיסיה בטוחים. הבסיס האחד הוא הטריו של שוברט, שנמנה עם היצירות הכי אהובות בספרות הקאמרית. אחדים מאיפיוניו: מנגינות ששום תיאור מילולי לא ישיק ליופיין (איך אמרה המנחה, ענת שרון: "שוברט מנער את שרוולו ונופלות ממנו מנגינות נפלאות") ובראשן המנגינה השוודית של הפרק האטי; שימוש אופייני, מה זה אפקטיבי, בחזרות מהירות על אותו צליל; אחידות (למשל, בפרק האחרון מצוטט הנושא ה"שוודי", לא במרומז אלא במלואו). וגם מעברים חדים, "שוברטיים", ממג'ור למינור וחזור.

אבל בקונצרטים חיים יש בעיה עם השלישייה הזאת: בגלל שהיא כל כך ידועה, ביצוע שרמתו מקצועית בלבד לא יכול לספק. כך היה בקונצרט הפעם: הכנר יונתן בריק, הצ'לן צבי פלסר והפסנתרנית היפנית יו קוסוגה ניגנו כהלכה, בהחלט, מימשו הבדלים דינמיים, זרמו, אבל שאר רוח ביצועי נעדר לחלוטין. לא נוצר תלת־שיח מעניין, שום התעלות.

הטריו של שוברט לכינור, פסנתר וצ'לו. למקור אין תחליף

הבסיס השני של תוכנית המופת היה מיוחד מתחילה: עיבוד קאמרי לקונצ'רטו לפסנתר של שומאן, מעשה ידי מרדכי רכטמן. במקום תזמורת — אנסמבל מיתרים קטן. מתחילה היה ברור שהעיבוד לא יכול להתחרות במקור. גרעינה של היצירה — הפרק הראשון בה — הוא מין התרסה אידיאולוגית מוזיקלית כנגד קונצ'רטי וירטואוזיים ריקניים של אותה תקופה אבל היצירה היא ככלות הכל קונצ'רטו. כלי מיתר בלבד, במספר מצומצם, במקום תזמורת שכוללת גם כלי נשיפה? עוד לפני הנגינה היה ברור למדי שלא מדובר בתחליף, ולו מוצלח, לגירסה המקורית, אלא ביצירה שונה.

חששתי מהשוני, ובשניות הראשונות חששי גבר: כאשר כלי המיתר, במקום אבוב במקור, השמיעו את הנושא — זה יצא יבבני. בהמשך התברר שרוב הזמן היצירה עובדת גם בנוסח הזה, מרשימה, סוחפת, ממלאת כדרכה את הלב. בין השאר בעזרת שיבוץ קטעי סולו קצרים למיתרים.

קונצ'רטו לפסנתר של שומאן. מתחילה היה ברור שהעיבוד לא יכול להתחרות במקור

והפסנתרנית הסולנית? רוח אחרת עברה כאן על קוסוגה. לשומאן, בניגוד לשוברט, היא התחברה. בטבעיות, פראזות יפות, נטולות סנטימנטליות מתאמצת, בקעו מאצבעותיה.

מסקנה: מסקרן לשמוע השבוע, ביום חמישי, קונצרט נוסף עם אותם נגנים ועם אותה נוסחה: שוברט פופולרי מאוד בתחילה (חמישיית "דג השמך"), קונצ'רטו רומנטי פופולרי (של גריג) בחצי השני.

יו קוסוגה ותשעה קשתנים ישראלים. מוזיאון תל אביב, 8 בפברואר

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ