היכרות עם להיט, או: מי מכיר את זלנקה

שבת אחר הצהריים: הסערה נרגעה, אבל חוויה מסעירה למדי נחתה על הקהל בקונצרט קאמרי מטעם התזמורת הפילהרמונית. נשפנים וקשתנים מקרב חברי התזמורת חברו לכנר הגרמני האורח כריסטיאן טצלף והמטירו על כ–400 איש ואשה באולם התת־קרקעי של היכל התרבות שיטפונות בארוקיים כדלהלן: ארבעה של באך, אחד של הנדל, אחד של זלנקה.

אודה וגם אבוש שלא הכרתי את הטריו־סונטה מס' 3 בסי־במול מג'ור של יאן דיסמס זלנקה, בן דורו של באך. החסר "השתלם", כי פגישה ראשונה בקונצרט חי ולא בהקלטה משדרגת את ההתפעלות. חובה מה־זה נעימה להכיר את היצירה הזאת, שממחישה שילוב של המצאה מלודית מוצלחת עם שפה רב־קולית. לאחר האזנה אחת, הפרק האחרון בה, "אלגרו בטמפו שמח", מתבלט כלהיט שבלהיטים. ניגנו: הכנר הגרמני האורח טצלף, עם חברי התזמורת האבובן דודו כרמל, נגן הבאסון גד לדרמן והצ'לנית לינור כץ, ועם נגן הצ'מבלו יזהר קרשון.

מול הטריו-סונטה של זלנקה התייצבו שתי טריו־סונטות ידועות של באך, שמנוגנות בדרך כלל בכינור ובחליל, לצד כלי הליווי. הפעם הן בוצעו בנוסח לכינור ואבוב. בקשר לכינור: דרכו של טצלף לקונצ'רטו של מנדלסון, עם הפילהרמונית, בשבוע שעבר, התקבלה באוזניי כמתוחכמת אך "קרה". הפעם נגינתו כבשה אותי; כל פראזה תחת ידיו היתה מעניינת, מחדשת, ובמהלך הקונצרט נבנתה וגברה התחושה שאת רוב תשומת הלב כדאי לכוון אליו, חרף הנגינה המצוינת של כל עמיתיו לאירוע.

הקונצרט, שנפתח במבוא הנפלא לקנטטה "ברוב שרעפיי בקרבי" מאת באך, שנימתה כבדת סבר, נחתם ביצירה מפוארת נוצצת של באך — הקונצ'רטו לכינור ואבוב. התרוממות הרוח הצפויה התממשה.

נעים להזכיר כי מלבד הנגנים שהוזכרו קודם השתתפו חברי התזמורת הכנרים סמיון גבריקוב ואמנון פלק, הוויולנית גילי רדיין־שדה ונגן הקונטרבס נועם מסריק. עוד נזכיר כי בקונצרט הבא בסדרה, בסוף פברואר, תוגש תוכנית מגוונת: באך, מוצרט,שוברט, דביסי, רחמנינוב.

קונצרט מס' 2 בסדרת הקונצרטים הקאמריים של הפילהרמונית באולם צוקר בתל אביב. שבת 27.1