"דון ג'ובאני" באופרה הישראלית: במה למחשבה

יצירתו של מוצרט, בהפקה חדשה של האופרה הישראלית, מדגימה אסתטיקה ייחודית ונותנת מקום ראוי לחלקים המיניים של היצירה — שמתנגנת בזיכרון הרבה אחרי היציאה מהאולם

אמיר מנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מתוך "דון ג'ובאני". עיצוב הבמה מדגיש את הרובד הפסיכולוגי של האופרה
מתוך "דון ג'ובאני". עיצוב הבמה מדגיש את הרובד הפסיכולוגי של האופרה צילום: יוסי צבקר
אמיר מנדל

האופרה הישראלית העלתה הפקה של "דון ג'ובאני", שלטעמי היא מעניינת, מעוררת מחשבה ובסך הכל מהנה. כעת, שלושה ימים אחרי הבכורה, חלקים ממנה עדיין מתנגנים בזיכרון.

ערב הבכורה סיפק איכות שירה טובה למדי. פאלה קנודסן היה דון ג'ובאני משכנע. קולו יפה, והוא שידר את צירוף התכונות שמייחד את דון ג'ובאני: אדנות וביטחון עצמי, נהנתנות חסרת גבולות, ומעברים מהירים מרכות פתיינית לעוצמה מאיימת. לצדו, גווידו לוקונסולו התמודד עם תפקיד המשרת לפורלו, שיש בו ליצנות, אירוניה ורשעות — אבל גם חולשת אופי ופגיעות. הוא צלח את המשימה בשלום מבחינה קולית, בלי ליצור דמות מבריקה או מורכבת, כפי שעשו כמה מטובי הבריטונים בתפקיד זה.

ברוב ההפקות, דונה אנה מופיעה כמי שדון ג'ובאני מפתה אותה בעורמה בתחילת העלילה, ואז הורג את אביה בדו־קרב. היא עצמה נותרת דמות חסודה עם אופי מעורפל. בבימוי של הולטן, שנותן מקום ראוי לחלקים המפולפלים והמיניים של היצירה, גם דונה אנה מורכבת יותר, לא חסודה ולא בהכרח דוברת אמת. בהתאם, הזמרת יקטרינה בקנובה, ששרה את התפקיד, היתה רחוקה מחיוורון ובלטה בין המשתתפים. דווקא הדמות המרכזית של דונה אלווירה שופע האריות הווירטואוזיות מלאות הברק, הפיקה פחות ניצוצות והיתה קצת "דודתית" בגילומה של סלין בירן. ענת צ'רני היתה מקסימה כצרלינה, הכלה שדון ג'ובאני מנסה לפתות ביום חתונתה, וכריסטיאן אדם נתן אופי לדמות של דון אוטביו, שעלולה בקלות להיעלם בין הגיבורים הססגוניים יותר.

הבימוי ועיצוב הבמה מדגישים את הרובד הפסיכולוגי של האופרה וסוגרים את ההתרחשות בתוך מבנה אחד על הבמה. זה משנה את צורתו באמצעות תנועה פיזית, ועוד יותר באמצעות תאורה ועבודת וידאו. קל לדמות את המבנה לסמל של תודעה, בתוכה ממקם הבמאי את העלילה של "דון ג'ובאני".

סצנת הסיום, בה חלק מהמשתתפים אינם נראים אלא רק נשמעים כאילו היו קולות בראשו של דון ג'ובאני, מדגישה את האופציה הזו. את הפתרון הזה לסיום האופרה לא אהבתי, גם מפני שהוא מעקר חלק מהדינמיות וההומור שיש בסצנה, לצד המסתורין והפחד — ובעיקר מפני שהוא חייב שימוש מופרז במערכת ההגברה לטובת הדמויות שאינן על הבמה, ושיבש את איכות הצליל. האקוסטיקה של משכן האופרה בעייתית ולעיתים קרובות נעשה שם שימוש בהגברה באופן דיסקרטי. בהפקה הזו, גרר מיקום הדמויות על הבמה שימוש לא דיסקרטי בהגברה, והתוצאה לא היתה נעימה לאוזן.

על אף ההסתייגויות, התחושה הכללית מהבימוי ומהאסתטיקה של הבמה היתה טובה. הם הדגישו את האמביוולנטיות של הדמויות, את חולשתם של האיסורים החברתיים והמיניים שדון ג'ובאני מפרק בנוכחותו. בעיקר: הם נעו עם המוזיקה ותמכו במהלכיה. בכך הם סיפקו סיוע שלטעמי חסר קצת בתזמורת. רגעים רבים ביצירה — כמו חלקו של פסל האבן לקראת הסיום, או האינטראקציה בין המשתתפים בסצנת הפתיחה — נשענים על האנרגיה הדרמטית של התזמורת. תזמורת ראשון לציון היתה מעט אפרורית. המנצח דניאל אורן בחר בגישה כבדה, שמקצינה את הדרמה בנקודות מסוימות ומעניקה לה עוצמה סטטית, אבל חסרה את הזרימה והפרטים המעודנים שיוצרים את שצף האנרגיה הרציף האופייני למוצרט. עבודת הווידאו והתנועה על הבמה היטיבו להסיח את הדעת מהכשל המשמעותי הזה, ולהותיר, בסופו של דבר, טעם טוב.

"דון ג'ובאני" באופרה הישראלית. מעניינת, מעוררת מחשבה ומהנהצילום: יוסי צבקר

"דון ג'ובאני", מוצרט. סולנים: פאלה קנודסן (דון ג'ובאני), גווידו לוקונסולו (לפורלו), יקטרינה בקנובה (דונה אנה), סלין בירן (דונה אלווירה), מריאנו בוצ'ינו (קומנדטורה). מקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר. תזמורת האופרה: התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. במאי: קספר הולטון; במאי מחדש: גרג אלדרידג'. משכן האופרה בתל אביב, 8.2

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

איור: עמוס בידרמן

דלתות מסתובבות: הנוטש, החוזרת באופן חלקי והיושב על הגדר

סמי ברדוגו. "אין לי דמיון"

סמי ברדוגו מנוכר להומוסקסואליות, למזרחיות ולחיים עצמם

נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים. דרעי היה ונשאר המורה הרוחני שלו

לא מת, לא גוסס, ולא בבית חולים: תיק 4000 חי ונושם

מצעד הדגלים באזור שער שכם, בשנה שעברה. מה יחשבו אזרחי ישראל הערבים אם הממשלה תמנע מאזרחי היהודים לחולל ברחבת שער שכם תוך שירת "מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר" ועוד נעימות באותו הסגנון?

נילחם על זכותו של כל יהודי לקלל את האמ־אמא של כל ערבי

יהודים נכנסים לחווארה כשהם מניפים דגלי ישראל, החודש

כשמתח בשטחים ומצעד הדגלים נפגשים, נוצרים תנאים לסערה מושלמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?