כשהתזמורת מתחילה לנגן את היצירה הלא נכונה

מה קורה לפסנתרנית כשהתזמורת מנגנת יצירה אחרת מזו שהתכוננה אליה, ומסרבת לעצור? ■ וגם: פעם אנשים המליצו זה לזה על מוסיקה, אבל היום מכשירים דיגיטליים מנתחים את ההעדפות של המאזין. מה אבד לנו בדרך?

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

לפעמים צורה מוסיקלית יכולה להציל נפש. למשל ז'אנר הקונצ'רטו הקלאסי, שמוצרט הביא אותו לשלמות: חוץ מיצירה אחת בז'אנר, ק' 271 הנועזת, מוצרט נקט את המוסכמה המקובלת לפיה כל החלק הפותח של הפרק הראשון - החלק שנקרא "אקספוזיציה" בצורת הסונטה שבה כתובים פרקים אלה - מנוגן על ידי התזמורת בלבד, כהכנה דרמטית לכניסת הסולן. בעולמו של מוצרט, הקונצ'רטו הוא אופרה בזעיר אנפין, הפסנתרנית הסולנית היא כמו דמות באופרה הזאת, והתזמורת מבשרת על כניסתה בחלק שעליו לאזן בין הצורך לבסס את העולם המוסיקלי המתרקם לבין השמירה על הדרמה והסקרנות - כך שאסור לאקספוזיציה התזמורתית להיות ארוכה מדי - או קצרה מדי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ