זכות המחיאה |

מתי בעצם מותר למחוא כפיים בקונצרט?

הרבה אי־נעימויות נקשרו בשאלה הרגישה מהו הרגע הנכון למחוא כפיים, שהתעוררה למשל בקונצרט במוזיאון ת"א אשר הורכב מיצירות קצרות של סיבליוס. לאחרונה נוטים מוזיקאים לשחרר את העניבה ולאפשר גם תשואות ביניים, למרות הפגיעה בריכוז

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

בושה גדולה מזו קשה לדמיין: אדם יושב בקונצרט קלאסי, נהנה או לפחות מתרשם מהמוזיקה ומהמבצעים שלה, וכשהצלילים מגיעים לסופם הוא פורץ במחיאות כפיים — רק כדי להבין לחרדתו, שבריר שנייה אחר כך, שעשה כנראה איזו טעות איומה, כי הוא היחיד שמוחא כפיים בכל האולם! ידיו נשארות תלויות באוויר, עיניו המבוהלות נתקלות במבטים עוינים מכל עבר — חלקם זועמים, חלקם שמחים לאידו; ואפילו המבצעים על הבמה מאותתים בידיהם, בלי להסתכל לאולם, סימנים כלשהם שכוונתם להשתיקו. הדם מציף את פניו של המאזין שסרח. הוא מבין שאינו בן תרבות. שההרפתקה אליה יצא, ביקור בקונצרט קלאסי, לא צלחה, ומוטב שיידע להבא את מקומו. אותו כבר לא תראו יותר בקונצרטים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ