פסטיבל ואגנר מציג: רכילויות, יצרים ודם רע

אפילו על רקע ההיסטוריה של פסטיבל ואגנר הרצופה בשערוריות ומריבות משפחתיות, סילוקה מן התפקיד של אווה ואגנר, מנהלת שותפה לפסטיבל, הוא רעידת אדמה, ואת סיבותיה מנסה העולם המוזיקלי לפענח

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

תופעת השושלות המשפחתיות הולכת ונעלמת מהעולם המערבי, בוודאי מהמרחב הציבורי שלו. נדמה שבעסקים פרטיים אפשר עוד למצוא שושלות, בעיקר בקרב אוליגרכים ומשפחות פשע; ובתחום האזרחי הציבורי: רק בתי מלוכה ספורים עוד מקיימים אותן, מעבירים את שרביט השלטון — ואתו נכסים עצומים — מהורים לילדים, כצו קדמון, ובברכת האל. אבל יש גם מוסד ציבורי אחד שעדיין מנוהל על ידי שושלת: פסטיבל ואגנר בעיר ביירוית בבוואריה. וכדרכן של שושלות, גם זו מספקת את מה שכולם מצפים ממנה: שערוריות, מריבות משפחתיות, רכילויות, יצרים ודם רע — והרבה הרבה כסף וכבוד והמאבק עליהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ