שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כך התפתחה האובססיה למזרח במוזיקה הקלאסית

מ"החטיפה מן ההרמון", דרך "שמשון ודלילה" ו"כרמן" ועד הצליל האינדונזי של דביסי — למוזיקה המערבית היתה תמיד איזו אובססיה למזרח, כדימוי של פראות, שחרור, מיניות. יחסי המשיכה־דחייה נעו בין חיקוי זול למהפכות מוזיקליות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

״כל כך רציתי לבקר בווייטנאם האקזוטית, היהלום בכתרה של דרום־מזרח אסיה! לפגוש את תושביה המרתקים, מעוררי ההערצה, של תרבות עתיקה זו — ולהרוג את כולם״: קשה למצוא דוגמה קולעת יותר לנפש האורייטליזם, מושחזת יותר, מדבריו אלה טוראי ג׳וקר בסרט ״מטאל ג׳אקט״ של סטנלי קובריק. במלים ספורות מגדיר קובריק, בסרטו על מלחמת וייטנאם, את ההיקסמות של המערב מהמזרח: הסקרנות, המשיכה של איש המערב אל הזר והאקזוטי המפתה, ההערצה ל״פראים האצילים״ בגלל היותם בני תרבות עתיקה ולכן מודל של טוהר ויושרה — והיכולת לנשלם מכל אוצרות התרבות שלהם, ולהכחיד אותם. בלי לחשוב פעמיים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ