בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

געגועים לאפקט מוצרט

המוזיקה של מוצרט אולי לא תגרום לעליית האינטליגנציה ולא תגביר את תפוקת החלב של פרות, אבל האם אינכם מרגישים שהיא כסם מרפא לגוף ולנפש?

תגובות

האם הילדים שלכם יהיו חכמים יותר אם תשמיעו להם מוזיקה של מוצרט בעודם ברחם, עוד לפני לידתם? האם חולדות יתמצאו טוב יותר במבוכים אחרי שיושמעו להן עשר דקות של סונטה מאת מוצרט? כבר נדמה היה שהסיפור הזה מאחורינו, לאחר שהוכח כי מדובר באגדה אורבנית במקרה הטוב, ובתרמית או בטעות מחקרית גסה במקרה הרע.

אבל לא: כוחות הפלא של מוצרט ממשיכים למשוך חוקרים מכל הדיסציפלינות, ולאחרונה התפרסמו עוד מחקרים בנושא. באחרון שבהם, מטעם המכון החינוכי של אוניברסיטת לונדון (IOE), הראתה סו האלאם, פרופסור לחינוך ולפסיכולוגיה של המוזיקה, שהאזנה למוזיקה קלאסית חיה של מוצרט - אם כי גם מלחינים אחרים נכללו במחקר, מבטהובן ועד שוסטקוביץ' וראוול - תביא ילדים בבית הספר היסודי לאהוב מגוון רחב יותר של סגנונות מוזיקליים בבגרותם. לפי המחקר, בהווה האזנה למוזיקה של מוצרט משפרת את כישורי ההאזנה של התלמידים, תורמת לקשב ולמשמעת העצמית שלהם וגם מביאה להישגים טובים יותר באנגלית.

BLOOMBERG NEWS

המחקר מהלל את השיטה האנגלית, שבעקבותיה נולדה לפני כעשרים שנה "תוכנית מפתח" הישראלית, ואחריה תוכניות נוספות כמוה, שבמסגרתן משתפים פעולה מוסדות כמו משרד החינוך, רשות מקומית, אקדמיה ותזמורת; השותפים בונים יחד תוכנית חינוכית שמציעה קונצרטים קאמריים לתלמידים בכיתות, קונצרטים סימפוניים גדולים באולמות, והחשוב מכל - לימוד המוזיקה לפני שמיעתה בבתי הספר מפי מורים שעברו השתלמות מיוחדת לשם כך. בדרך זו מעמיקים הילדים את ההיכרות עם המוזיקה ועם המבצעים שלה, וכך גדלה ההשפעה שלה עליהם ואהבתם אליה.

כוחה הפלאי של המוזיקה, ובעיקר סגולותיה הרפואיות, ידועים בכל התרבויות, ובמערב הם מוכרים עוד מהעת העתיקה. כבר הוזכר הסיפור התנ"כי, למשל, על דוד שניגן לשאול כדי להרגיעו בשעה ש"רוחו היתה רעה עליו", משמע היה נתון במצוקה נפשית.

ההתמקדות במוצרט דווקא נולדה לפני כ–20 שנה, באוקטובר 1993, עת שלושה חוקרים מאוניברסיטת אירווין בקליפורניה, ובראשם פרופ' פרנסס ראושר, פירסמו מחקר על השפעת הסונטה לשני פסנתרים ברה מז'ור של מוצרט. סטודנטים שהאזינו לפרק הראשון שלה השיגו ציונים מעולים במבחן איי־קיו שעברו. הישגיהם במגוון תחומים - התמצאות בחלל־זמן, הבנה מופשטת, ניתוח צורות, ריבוי משימות וקיפולי נייר - היו טובים הרבה יותר מהציונים של סטודנטים אחרים, שהאזינו למוזיקה אחרת או לא האזינו למוזיקה כלל. עשרות סטודנטים שהאזינו דווקא למוצרט הצליחו לעבור את כל השלבים במבחן, והתוצאות היו חד־משמעיות: האיי־קיו שלהם עלה אחרי ההאזנה למוצרט.

BLOOMBERG NEWS

דיונים אקדמיים שהחלו בעקבות המחקר של ראושר וחבריה תורגמו במהירות רבה להצלחה מסחרית. ארבע שנים לאחר המחקר פירסם מוזיקאי טקסני בשם דון קמבל את הספר "אפקט מוצרט", שבעקבותיו פרצה מלחמת עולם אקדמית שבמרכזה השאלה אם "אפקט מוצרט" קיים או לא?

קמבל כתב מאז עוד כ–20 ספרים על מוזיקה, תרפיה, רוחניות והישגיות, והפך למיליונר מהמוצרים הנלווים לתיאוריה שלו בדבר ההשפעה המאגית של מוצרט על נפש האדם: דיסקים שמציעים מוצרט לחיזוק התודעה, להגברת האינטליגנציה, להקניית שקט נפשי, לליווי לאימון גופני. בראש כל המוצרים ניצב הלהיט "בייבי מוצרט": שירי ערש מוצרטיים, מוצרט לאמהות - והדיסק הנודע ביותר שלו לעוברים ברחמם.

מאז הופרכה הטענה בדבר קיומו של אפקט מוצרט כמה וכמה פעמים. רבים הבינו שלא סתם נבחר מוצרט דווקא כמושא האפקט הזה, ולא מלחין אחר - למשל היידן: מוצרט הובנה כהתגלמות הגאון בעיני בני המאה ה–19 הרומנטית, וכך הוא נשאר עד היום. טוב מאוד אפוא שהמיתוס הרומנטי, שהפך לניו־אייג'י, על ההוליסטיות הטבעית־הרוחנית שטמונה בצלילי מוצרט, הופרך.

מצד שני, אם להודות על האמת, אני מתגעגע קצת לאפקט מוצרט. הרי אי אפשר להכחיש שיש במוזיקה שלו סגולות פלאיות: אולי היא לא תגרום לעליית האינטליגנציה ולא תגביר את תפוקת החלב של פרות, ולא תנחה טוב יותר חולדות מפחידות בחיפושיהן אחר מוצא בסבך מחילות; אבל, עם יד על הלב, האם אינכם מרגישים שהיא כסם מרפא לגוף ולנפש? דווקא היא, מכל המוזיקות בעולם? מצחיקה, מעציבה, ניצבת כמראה מולנו ומספרת לנו דברים חדשים על עצמנו מדי האזנה? האם אפשר לדמיין חיים בלי החבר האינטימי הזה? נכון, אלה שטויות רומנטיות; ואף על פי כן, "אפקט מוצרט" חי וקיים.

להריח את דביסי

"על המושב שלי היתה מונחת קופסה שחורה קטנה ועליה הכתובת 'פתח אותי', ובתוכה הודעה נוספת - 'הרח אותי': להסתפק בישיבה והקשבה למוזיקה - זה כל כך 2013…". כך כתבה לינדזי וינשיפ בבלוג שלה ב"גרדיאן", אחרי שבאה לשמוע קונצרט של מוזיקה קאמרית באולם ריצ'־מיקס במזרח לונדון - ובו רביעיית כלי הקשת מאת דביסי. וזה לא נגמר שם: עיניה, כמו עיני המאזינים כולם בקונצרט הזה, כוסו במטפחת רכה לפני שהרביעייה התחילה לנגן, ועם הצלילים הראשונים הוכנסו לפיה מאכלים מתוקים והיא הושקתה בקוקה קולה. בפרק השני של היצירה אצבעות פרטו על זרועותיה לקצב הצלילים שניגן הכנור הראשון; ולאורך הפרק השלישי: צעיף משי ספוג בנוזל ריחני משכר ליטף את עורה. בקונצרט אחר, לצלילים מקפיאי הדם של ג'רג' ליגטי ביצירתו "אור נצחי" (לוקס אטרנה) ל–16 קולות שרים בלי ליווי, במקום צעיף משי הועברו קוביות קרח על עורם של המאזינים.

נכון, אין חדש בגימיק הזה. כבר היינו בהצגות תיאטרון רב־חושיות ובסרטים שבהם הציתו דיילים סיגריה ליד הצופים כשאחד הגיבורים עשה זאת על המסך, ופתחו מכסים של סירי תבשילים מהבילים בסצינה של ארוחה. אבל לפרויקט הנוכחי, של הקבוצה הבריטית "ביטר־סוויט" - http://www.bittersuite.org.uk - יש מטרה מעבר למסחריות כשלעצמה: "איך נוכל להשתמש בגירוי חושי כדי להעמיק את חוויית ההאזנה למוזיקה בקרב צעירים וכך למשוך אותם אליה?" שואלים חברי הקבוצה באתר שלהם.

אנשי "ביטר־סוויט" רואים בסינסתזיה - התופעה של שיכול חושים, שגורמת לבני אדם לחוות תופעות שלא בחוש הנכון־כביכול - למשל, לראות מוזיקה כצבע מסוים (הבלוז מתאפיין בצליל זר לסולם, שנתפש "כחול") - אמצעי חינוכי. בקונצרטים שלהם לא רק מאזינים למוזיקה קלאסית, אלא גם מריחים אותה, טועמים אותה ונוגעים בה; כך, לדעתם, יהיו הקונצרטים "אטרקטיביים יותר לבני נוער".

מוזר מה חושבים אנשים על מוזיקה קלאסית. לבני האדם, ובעיקר לאמרגנים, מארגני קונצרטים ומנהלי תזמורות, נדמה שצריך להקנות לה איזה "ערך מוסף"; שאי אפשר להסתפק בה־עצמה כדי "למשוך צעירים"; שכדי שיבואו להקשיב לה יש צורך בליצנים, וידיאו ארט, מסבירים, רקדנים, עוגיות וצעיפים ריחניים - משמע, בכל מה שמרחיק את התודעה ממנה־עצמה, וכל זה דווקא כדי להפוך אותה לאטרקטיבית יותר. לפחות במקרה הזה יש כנראה צדק מסוים בדבריהם: הבלוגרית וינשיפ דיווחה שהחוויה שעברה, שהיו בה טעם, ריח ומגע, דווקא הגבירה את הריכוז שלה ואת יכולתה להקשיב למוזיקה, ומנעה ממנה את החלום בהקיץ, את נדידת התודעה שנגרמת לעתים תוך כדי האזנה בקונצרט. מעניין מי ירים את הכפפה ויהיה ל"ביטר־סוויט" הישראלי הראשון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו