בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרינגטון צילצל קלאסית

עבור התחום הכי מנוגד לכאורה — הרינגטונים — הזמינה רביעיית כלי הקשת האמריקאית "ספקטראל" קטעים קלאסיים קצרצרים ממלחינים חיים. נחזיר את המוזיקה הזאת לעם, הם מבטיחים

2תגובות

בעיר שיקאגו פועל כבר מאה שנה מקום ירושלמי באופיו, ושמו ״המחבוא״. בצריף עץ לא גבוה, שנבנה תוך יומיים ונדחס — לפי התמונות ב״גוגל סטריט ויו״ — בין מבני תעשייה בשכונה של מחסנים ומגרש חנייה, מקיים ״המחבוא״ (The Hideout) קונצרטים והופעות מוזיקה מכל הסגנונות, ושומר על אופיו העתיק משכבר, עת נוהל על ידי מבריחי משקאות וקלפנים — כך לדברי האתר שלו באינטרנט — ויועד לאנשי שוליים. נדמה שאפילו מחירי הכרטיסים לא השתנו הרבה במרוצת הדורות: 7 דולר בממוצע, ופעמים רבות התשלום על פי הרצון, ואתם מבלים ערב מוזיקלי משובח. איפה "המחבוא" ואיפה פארק הירקון או היכל התרבות.

בין קונצרטי רוקנרול ובלוגראס, רגאיי וג׳ז ואימפרוביזציה אלקטרונית, יופיע בשבת הרכב לא רגיל ב״המחבוא״: רביעיית כלי קשת, עם זמרת סופרן שמתמחה במוזיקת הבארוק. האמת היא שרק למראית־עין רביעיית ״ספקטראל״ (Spektral) אינה מתאימה למועדון הזה: נכון שמתוקף השתייכותה לביצוע ששורשיו בין הבארוק לקלסיקה באוסטרו־הונגריה, ניתן לדמיין אותה באולמות קונצרטים בהם מנגנים מהיידן דרך ברהמס עד ברטוק; וכמוה, הסופרן קארי הנמאן שו (Shaw), ששרה בלוויית ויולה דה־גמבה וצ׳מבלו, בקול נטול ויבראטו, את הרפרטואר האיטלקי ממונטוורדי עד ויוואלדי.

אבל מוזיקאים אלה, דווקא הם, משקפים את רוחם של מקומות כמו ״המחבוא״. זוהי הרוח של העשור השני בשנות האלפיים, כשמשהו קורה למוזיקה הקלאסית — סגנונית וכלכלית. היום נתבעים יוצרים ומבצעים של מוזיקה קלאסית להרים את המבט ולתור אופקים חדשים. היום, גם מוזיקה קלאסית הפכה ליזמות אישית, וחפצי החיים צריכים להמציא אותה, ואת עצמם, מחדש.

ללא קרדיט

רביעיית ״ספקטראל״ היא בת הזמן, היא נולדה עכשיו, בעשור השני של שנות האלפיים. אורליין פדרצולי הוא הכנר הראשון שלה: יליד צרפת (1982) שהשלים את לימודיו בארצות הברית ב–2006, ומעמיק בחקר הביצוע ההיסטורי על גווניו השונים — הטכניים, כמו כלי נגינה, והאסתטיים. אוסטין וולימאן, הכנר השני, מתמחה במלה האחרונה של המוזיקה החדישה. הוויולן דויל ארמברוסט מתפרנס כמוביל הוויולות בתזמורת קאמרית במיאמי, והצ׳לן ראסל רולן הוא תיאוריטיקן מוזיקלי מבריק ואיש חינוך. כשמה, מייצגת אפוא הרביעייה הזאת מגוון רחב, מוזיקלי, אינטלקטואלי ואסתטי, ורק טבעי הוא שחבריה צמאים לחקור מחוזות חדשים.

בחודש שעבר יצא לאור הפרויקט המדובר של ״ספקטראל״, שעליו הם עובדים שנה ויותר: פרויקט הרינגטונים. רינגטון, אותו צלצול־על־פי־בחירה של הטלפון הנייד, הוא עניין חמקמק, כי מטרתו המוצהרת היא אחת: הוא תובע שיקטעו אותו, שיפסיקו את קולו, שישתיקו אותו. יש משהו פרדוקסלי בתופעה הזאת: אם הנכם בוחרים ברינגטון צורמני ומעצבן, כל התראה על שיחת טלפון מעלה מיד את מפלס האי־שקט; אם בחרתם בשיר האהוב עליכם כרינגטון כדי להירגע לפני שיחת הטלפון, מתעורר שוב ושוב תסכול ומאבק של ממש בצורך לקטוע אותו כבר בתחילתו. אז איך פותרים את הבעיה הזאת, שמזכירה את הדילמה של חנוך לוין אם לעשות ספורט בבוקר או בערב?

מזמינים רינגטון ״קאסטום״ — וזה מה ש״ספקטראל״ עשו. בפרויקט שלהם, הנקרא ״מיניאטורות לנייד״, הם הזמינו מ–45 מלחינים קלאסיים חיים בארצות הברית יצירות קצרצרות: לצלצולים, להתראות למיניהן ולשעון המעורר. ״אוואנ־פופ״, ״שיקאגו״, ״גרוב״, צלצולים מצחיקים, מיקרוטונאליות, צלילים חדשים, ״ניו יורק״, ״במצב רוח חרישי״ — אלה כמה מסגנונות הצלצולים. ודייוויד לאנג, שולמית רן, ג׳וליה הולטר, פיליפ וייט — אלה כמה מהמלחינים אליהם פנו חברי הרביעייה בבקשה ליצירות.

שפע סגנונות

באתר ״קיקסטארטר״ גייסו "ספקטראל" לפני קצת יותר מחצי שנה את 8,000 הדולר שהקציבו לפרויקט: חצי מזה כשכר למלחינים, עוד אלפיים להפקת ההקלטה, והשאר לפרסום וכיסוי הוצאות. נובמבר בשנה שעברה נקבע כדדליין לכל המלחינים לשלוח את יצירותיהם; בדצמבר וינואר ערכה הרביעייה את החזרות לנגינתם, בפברואר הושלמה ההקלטה ולפני כחודש יצאו הרינגטונים לאור.

ואיזה כיף להאזין להם! ומדוע? הסוד הוא בכך שלרביעיית כלי קשת יש אינסוף אפשרויות הבעה. לכן נחשב ההרכב הזה לאצילי מבין ההרכבים של המוזיקה הקלסית, וז׳אנר הרביעייה למורכב והעמוק מכולם, והתובעני ביותר מבחינה קומפוזיטורית. היידן, אבי הרביעייה, הגדיר באמצעות הז׳אנר את עצם האידיאלים הסגנוניים־אסתטיים בתקופה הקלאסית. כתבי היד היחידים של מוצרט בהם אפשר לראות שהוא מתלבט, מוחק, מתקן, מתחרט — אלה כתבי־היד של רביעיות שלו. הרביעיות של בטהובן נחשבות למפעל חיים אמנותי הגותי שכמוהו לא נוצר — לפניו או אחריו; והרביעיות של ברטוק, שגם הן נכתבו לאורך כל חייו, הן פסגת יצירתו, בהן זוקקה שפתו המוזיקלית עד הטבעת חותם בתולדות המוזיקה המערבית וקשריה אל מוזיקת העמים.

ברגע הראשון זה נשמע קצת מוזר, לגייס את האמנות הגבוהה הזאת למטרה ארצית כל כך. אבל למה לא? מוזיקה קלאסית תמיד היתה שימושית. רק המאה ה–19 הרומנטית העלתה אותה למעלת קדושה והתייחסה אליה כאל פולחן דתי כמעט, במנותק מהחיים. אבל, כזכור, אנחנו כבר במרחק שתי מאות מהרומנטיקה הגרמנית, מהמיתוסים של ואגנר, מהסלונים של שופן, מהערצת הגאון ליסט. הבה נחזיר את המוזיקה לחיים, אומרים חברי "ספקטראל", נשלוף אותה מהיכלי התרבות, נקטין את ממדיה מסימפוניות בנות שעה וחצי של מאהלר לכמה שניות זערערות, ונשגר אותה לתוך הכיס שלכם.

ורביעיית כלי קשת היא האמצעי האידיאלי לכך, בגלל המגוון שלה, שאותו אפשר לשמוע בדוגמאות שמפרסמת הרביעייה באתר שלה, הסגנון המתבקש לצורך רינגטון הוא מינימליזם רפיטיטיבי: חזרה שוב ושוב על מוטיב מסוים, כפי שהורגלנו בצלצול הטלפון. במבחר שמציעה "ספקטראל" זו יכולה להיות גם מוזיקה קצבית נוסח הדאנס והטכנו לסוגיו, לצד רב־קוליות שמאתגרת את האוזן ואיתה את החושים; או ליריות חרישית, בלוז איטי, צלילים ארוכים שגוועים בהדרגה, ריתמוס קטוע, צלילים נמוכים קצרצרים שמופיעים שוב ושוב; וגם שילוב הנגינה בקולות הנגנים, למשל ברינגטון השעון המעורר שנקרא ״Wake the F--k Up!״ וכולל צעקה מצווה של הנגנים בין הצלילים, ובגירסתה המרוככת מושמע צפצוף במקום המילה האסורה, שמפר את שלוות השינה עוד יותר.

הרביעייה מפיקה מכליה שפע של אפקטים: גליסנדו (גלישה על מנעד הצלילים בעלייה או ירידה רציפה), פיציקטו (פריטה על המיתרים באצבעות), הקשה על המיתרים בעזרת הקשת, צרימות דיסוננטיות, חריקת הקשת על גשר המיתרים, והקשה על גוף הכלים. תוכלו לבחור אחד או יותר מהרינגטונים האהובים עליכם: ״רגשות״, ״כספית״, ״זוטות מטאליות״, ״שששש....״, ״השכמה ברה מז׳ור״, ״פרומתיאוס״, ״רביעייה מיניאטורית מס׳ 1״ או ״כאב״ —- והכל בזיל הזול.

ומי שמזדמן לשיקאגו בסוף השבוע, כדאי לו לקפוץ ל״המחבוא״, שם יוכיחו ספקטראל שהם יודעים גם לנגן בארוק וללוות את הזמרת הרבגונית קארי הנמאן שו — שגם לה מנעד סגנוני עצום, עד מוזיקה עכשווית חדישה — וגם לנגן ברטוק, ושירים של הסינגר־סונג־רייטר טאונס ון־זנדט, ואת ״אמנות הפוגה״ של באך. מי אמר שהפוסטמודרניזם מת?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו