אוצר הזמר של אלן לומקס, האיש שהקליט את אמריקה שרה, עכשיו ברשת

הוא הקליט אגדות של מוזיקת העם האמריקאית, תיעד שירים של יותר מאלף קבוצות אתניות ושהה שנים במסעות חקר במושבות עונשין במיסיסיפי. במלאות 100 להולדתו, עלה לרשת הארכיון של אלן לומקס, האיש שלדברי בוב דילן, "אין גבול לתודה שאנו חייבים לו"

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

לחיצה על כפתור העכבר — ומוזיקת קליפסו משגעת עולה מהרמקולים של המחשב. אי אפשר להישאר סתם כך בכיסא: מוכרחים להתנועע, להניף ידיים לצדדים, ובעיקר לחייך. כמה חיים, כמה שמחה, ובאותו זמן איזו טראגיות עולה מהמוזיקה הזאת, שבאה לאמריקה מהאיים הקריביים, מטרינידד, מהעירוב התרבותי בין תושבי המקום לאפריקאים הרבים שהובאו לשם על ידי הכובשים מאירופה.

"ארץ כנען המאושרת", "אל תפסיקו את הקרניבל", "מלחמת הקליפסו", "גברים פקחים, נשים עוד יותר" — עוד ועוד שירים מופלאים עולים מהרמקולים, משכרים בצלילי הקולות העמוקים בשירת מענה, כלי נשיפה מעץ וכלי הקשה, ובעיקר הקצב המשגע. מבט על מועד ההקלטה של שירים אלה מעורר פליאה: 1946. מי הקליט את הזמרים האלמונים בשירי־עם עתיקים נצחיים אלה, עולה התמיהה, ואיך הם נשתמרו כל השנים?

לומקס. "חצי אדם, חצי יצור מיתי – שהביס את החיים כפי שהכרנו אותם"צילום: ספריית הקונגרס

עד עתה, אוצר עצום בהקלטות אלה של מוזיקת עם אמריקאית על כל סוגיה, מכל ז'אנר וסגנון, ומכל מוצא ועדה, שכן על מדפי ספריית הקונגרס בוושינגטון, ומי שרצה להאזין לו ולחקור אותו נאלץ להטריח עצמו לשם. מהשבוע שעבר הוא פתוח לכולם — לכבוד יום הולדת ה-100 לחוקר שהקליט אוצר זה, קיטלג ומיין אותו: אלן לומקס (Lomax, 2002–1915). איזו דרך יפה לציין יום הולדת 100! בשבוע שעבר, אחרי עבודה מאומצת בת כמה שנים, הועלה לאיטנרנט ארכיון לומקס.

וכפי שמסביר בשיחה ממשרדו בוושינגטון אחד המומחים במוזיקת העם האמריקאית, הפולקלוריסט והעורך ד"ר סטיבן ויניק, המקורות של הקלטות אלה מגוונים: "ההקלטות הראשונות של לומקס שיש בידינו הן מתחילת שנות ה–30, ועדיין בטכנולוגיה הקדומה של גלילי שעווה (צילינדרים). אחר כך הוא עבר לתקליטים, לאורך 20 שנה; ורק אחר כך לסרטי הקלטה".

סיפורו של אלן לומקס הוא סיפורה התרבותי־מוזיקלי של אמריקה, ומסחרר כמוהו. הוא נולד לחוקר מוזיקה, ג'ון לומקס, שפירסם מחקר והקלטות קדומות של שירי בוקרים; אחותו בס לומקס היתה חוקרת של מוזיקת עם, ובני משפחה נוספים תרמו את מחקריהם גם כן; וכך, במרכז ששמו American Folklife Center בספרייה — עתה, כאמור, גם באינטרנט — הצטברו יותר ממאה אוספים, ובהם 10,000 הקלטות קול, 6,000 סרטונים ואלפי תמונות. שירים של יותר מאלף קבוצות אתניות מתועדים בהם — ולא רק באמריקה אלא בעולם כולו.

"אלן עבד מטעם ספריית הקונגרס עד 1942, ואז התגייס לצבא למלחמת העולם השנייה", מסביר ויניק, "ואחר כך המשיך את מחקריו תחת קרן פרטית, Association of Cultural Equity". ואכן, גם באתר הקרן הזאת, שלבסוף נקנתה על ידי ספריית הקונגרס, אפשר למצוא עתה אלפים מהקלטותיו.

"את אלן דימיינתי כמינוטאור — חצי אדם, חצי יצור מיתי — שהביס את החיים כפי שהכרנו אותם", תיאר אותו אחד מחבריו; "אלפי מילין וימים לאורך דרכים שכוחות־אל הוא תר וחיפש אחרי האבנים היקרות של הנפש האנושית", כפי שמספרת עליו בתו אנה לומקס ווד, "במושבות העונשין של דלתת המיסיסיפי, במטעים, בחוות המרוחקות, לשם הוא חזר שוב ושוב לאורך עשרות שנים להקשיב, לצפות, ולהקליט לילה אחר לילה, שנה אחרי שנה". לומקס הקליט אנשים ששרו וניגנו לו, אנשים שנותרו באלמוניותם; אבל גם את האגדות הגדולות של מוזיקת העם האמריקאית: ג'לי רול מורטון, וודי גאתרי, מאדי ווטרס, לדבלי — אלה אושיות תרבותיות של המוזיקה הייחודית שצמחה ביבשת מאז המאה ה–16. בהקלטות, מאמרי מחקר, מכתבים, ראיונות, ספרים; קונצרטים ותכניות רדיו, סרטים ופסטיבלים — באלה תיעד ושימר, שיקף וניתח לומקס את תרבות המוזיקה של ארצו.

בכל רמה של עניין משרת האוסף שעלה עתה לרשת את המדפדפים בו — מאוהבי המוזיקה ועד לאתנומוזיקולוגים המקצועיים, חוקרי מוזיקת העם. כשנכנסים לדף הראשי של האתר ב-Cultural Equity, כבר ההתרגשות עולה: אפשר לבחור בהקלטות קול של שירים, בהקלטות וידיאו — שאליהן אפשר להגיע ישירות דרך ערוץ לומקס ביוטיוב — בתוכניות רדיו של לומקס; או בראיונות והרצאות. חיפוש בהקלטות הקול של שירים מאפשר לדפדף בהם לפי שנים או מקומות, מבצעים או תרבויות, או לפי ז'אנרים. וכאן הראש כבר מסתחרר: אלבורדה, אניאדה, חיקוי בעלי חיים, הימנונים, ערבי־אנדלוסי, בלו גראס, סיפורי תנ"ך, בלוז, קליפסו, שירי גמלים, שירי מלחמה... וזה רק הדף הראשון מבין עשרות. האחרים מציעים גם תפילות, פארודיות, שירים פוליטיים, שירי מרד, שירי קציר, חידות, מחולות מעגל; או אילתורים, שירי תעשייה ושירי ריפוי. אינספור צדדים מוזיקליים של הרוח האנושית.

עבודתו של לומקס, שהחלה כשהיה נער בעקבות אביו, היתה חלק מרוח התקופה המודרניסטית בפרוס המאה ה–20, והמבט לאחור שפיתחה אל מקורות לאומיים ותרבותיים. הדים אחרונים של הרומנטיקה הידהדו במחקרים אלה של מוזיקת עם, ששורשיהם עוד בלאומיות של המאה ה–19, וכן באקזוטיקה והאוריינטליזם שלה; והיא קיבלה תמיכה לא צפויה מטכנולוגיה חדשה שיכלה להתפתח רק אז: ההקלטה.

בלה ברטוק. מראשוני חוקרי המוזיקה באמצעות הקלטותצילום: © Bettmann/CORBIS

חוקר המוזיקה החלוץ, אולי הידוע מכולם, היה ההונגרי בלה ברטוק, שנעזר במכשירי הקלטה חלוציים אף הם — אם כי בעיקר הסתמך על אוזניו החדות והגאוניות שלו בהמצאת סימני תווים שייצגו מוזיקה אותה אי אפשר למשמע במערכת התווים המסורתית. המחקר הכביר של ברטוק, שיצא מגבולות מולדתו הונגריה והגיע אף לצפון אפריקה, השפיע על שפתו המוזיקלית כמלחין.: עקרונות של מוזיקת עם, בהפקת צליל, באופי של מנגינות, במקצבים שאוזן מערבית קלסית לא שמעה, בצירופי צלילים שונים — עקרונות אלה שחררו אותו מהמסורת הקלאסית־רומנטית והביאו אותו למחוזות מוזיקליים חדשים לגמרי.

ברחבי העולם פעלו בשנות העשרה עוד חוקרים: אנשי האסכולה הפטרבורגית שחקרו מוזיקת עם יהודית ברחבי רוסיה והמדינות השכנות לה, אברהם צבי אידלסון שחקר את מוזיקת העדות היהודיות המזרחיות ביושבו בירושלים; ואכן, ג'ון לומקס האמריקאי — ואחריו בנו.

התמזל מזלו של אלן לומקס, והוא חי בתקופה של התפתחות טכנולוגית מואצת: משנות ה-70 של המאה ה-20 ועד לפרישתו ב-1996 הוא אימץ גם את הווידיאו ויצר סרטים רבים, התקין מאגר מידע — "תיבת הנגינה הגלובלית" שמו — שכולל ניתוח מדעי של מוזיקה; ואף הטביע את חותמו בחלל החיצון: כיועץ למדען קרל סייגן הוא זה שערך את רשימת היצירות המוזיקליות וההקלטות הגדולות כחלק מחלון הראווה האנושי שיוצג לחוצנים באמצעות החללית "וויאג'ר".

בוב דילן. "אלן היה מאלו שהשכילו לפענח את סודות המוזיקה",צילום: אי־פי

לומקס מת ב–2002, שבע ימים ומעשים ופרסים, ואהבה מצד כל סובביו: "אלן היה מאלו שהשכילו לפענח את סודות המוזיקה", אמר עליו בוב דילן, "ועל כך אין גבול לתודות שלנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ