טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך ניצח אבי את הנאצים בנגינת ברהמס

אחרי שנה של הכנה מאומצת תעלה השבוע תזמורת סימפונט רעננה קונצרטים שמתמקדים בתקופה ייחודית בתרבות היהודית: הקולטורבונד. יוג׳ין דרוקר, הסולן עם סימפונט ועם נגנים קאמריים, מספר על אביו שניגן בגטו ומסביר למה הוא עצמו לא התחבר למרד הסטודנטים כשלמד בג'וליארד

תגובות
אבישג שאר-ישוב

בתחילת שנות ה–70 של המאה שעברה נפגשו שני צעירים, שניהם כנרים, בבית הספר למוזיקה ג'וליארד בניו יורק. שניהם גם למדו אצל אותו המורה, אוסקר שומסקי; ותוך כדי לימודיהם החליטו השניים, יוג'ין דרוקר ופיליפ סצר, להקים רביעיית כלי קשת. כך, ב–1976, נוסדה רביעיית "אמרסון" המהוללת, שחבריה האחרים הם הוויולן לורנס דטון והצ'לן הבריטי פול אטקינס שהצטרף לרביעייה אחרי יותר משלושה עשורים. מאז נוסדה הקליטה הרביעייה עשרות אלבומים, זכתה בתשעה פרסי גראמי על הקונצרטים וההקלטות שלה, סיירה באלפי קונצרטים וכיתות אמן בעולם ונכנסה ל"היכל התהילה" הקלאסי.

עכשיו יוג'ין דרוקר בישראל, לסידרת קונצרטים עם תזמורת סימפונט רעננה ונגנים, הסובבים סביב תקופה מיוחדת בתולדות המוזיקה באירופה ותולדות היהודים בה בפרט, תקופת ה"קולטורבונד" בגרמניה, ותנוגן בהם מוזיקה שנוגנה אז על ידי מלחיני התקופה.

אבישג שאר-ישוב

ה"יידישר קולטורבונד", "אגודת התרבות היהודית־גרמנית" — שמאוחר יותר הצטוותה להסיר את המילה "גרמנית" משמה — היתה יקום תרבותי מקביל בגרמניה הנאצית, תולדה של אידיאולוגיית ההפרדה שלפיה ליהודים ניתנה הזכות לקיים את חיי התרבות שלהם, אבל בנפרד מהעולם התרבותי הארי. כך הוקמו מוסדות תרבות ואמנות ליהודים בלבד, ביניהם תיאטראות ותזמורות סימפוניות. רבבות נטלו בהם חלק מ–1933 עד 1941, עת רובם נשלחו למחנות.

"הקולטורבונד לא מאוד ידוע, לפחות לא בארצות הברית", אומר יוג'ין דרוקר בראיון השבוע בתל אביב. "ויש כל כך הרבה פרדוקסים סביבו, כי הנאצים עודדו את קיומו. מטרתם היתה בתחילה הפרדה של היהודים, לסלק אותם ובה־בעת להראות לעולם כמה הם מתנהגים ליהודים יפה. ועולה מכך היום שאלה מרה: האם הקולטורבונד היה טוב או רע? אבי, כשדיבר וסיפר על זה, תמיד ראה בקולטורבונד דבר חיובי, גוף שאיפשר ליהודים פריחה תרבותית והתפתחות בתקופה קשה של מצוקה. אצלי צצו בהדרגה ספקות, וראיתי את המפעל גם כהולכת שולל, כהונאה ששיכנעה יהודים רבים להישאר בגרמניה למרות שאולי היו מצליחים לברוח ממנה ולהינצל.

"ועולה גם השאלה אודות חשיבות התרבות בכלל", ממשיך דרוקר, "היהודים הגרמנים תמיד ניסו להיטמע, והמוזיקה הגרמנית־אוסטרית היתה חלק מהזהות ומהתרבות שלהם. בקולטורבונד, באופן פרדוקסלי, הם הורשו לנגן מה שנאסר על תזמורות אריות — למשל יצירות של מלחינים יהודים וסלאווים. רק אחר כך נאסרה עליהם הנגינה של המוזיקה הארית".

בדברו על אביו מגלה יוג'ין דרוקר את הזווית האישית המיוחדת שלו לסידרה שבה הוא משתתף: אביו הוא ארנסט דרוקר (1909–1993), כנר מהגדולים בימיו שניגן ב"רביעיית בוש" האגדית, תלמידו של בראם (אברהם) אלדרינג — שלמד אצל יוזף יואכים, חברו של ברהמס — ונגן ראשי של תזמורת הקולטורבונד בקלן ואחר כך בברלין.

הקריירה של דרוקר האב התחילה בשנת עליית הנאצים לשלטון: "ב–1933 גמר אבי את לימודיו בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן, ובקונצרט הסיום שלו היה אמור לנגן את הקונצ'רטו לכינור של ברהמס, והנה כמה ימים לפני הקונצרט הוא ראה ששמו נמחק מהמודעה על הקונצרט. מורו אלדרינג איים להתפטר והפשרה היתה שהוא ינגן את הפרק הראשון בלבד. שלוש השורות הראשונות באולם נתפסו על ידי חברי 'החולצות החומות' — זו היתה עדיין תקופת דמדומים, כשהבריונות נכחה אבל לא השתלטה, ועדיין התאפשר ראיון עם אבי בעיתוני קלן אחרי הקונצרט, שעורר הדים רבים. גם העיתון הנאצי באותה התקופה הגיב בכותבו רק משפט אחד: איך ייתכן שיצירת המופת הגרמנית הזאת, הקונצ'רטו של ברהמס, הופקרה בידי יהודי. הזמנים היו כאלה שאבי העז והרשה לעצמו לכתוב מכתב תגובה למערכת העיתון, ובו הוא הזכיר שמקור היצירה קשור קשר אמיץ ליהדות, כי ברהמס הקדיש אותה ליהודי: יוזף יואכים".

חתם חוזה עם הפילהרמונית בתל אביב

משפחתו של דרוקר האב הבינה שעליה לנטוש את גרמניה. "היו לנו קרובים רחוקים בארצות הברית, ודודים שלי יצאו למסעות מפרכים, בהפלגה באניות, כדי לנסות להיפגש ולמצוא אותם וכך ליצור גשר לבריחה", מספר דרוקר. "גם נסיעה לארץ ישראל עמדה על הפרק: אבי נבחן לתזמורת הארצישראלית (לימים הפילהרמונית הישראלית) אצל ברוניסלב הוברמן, והתקבל — ויש לנו בבית מכתבים מהוברמן שמתדרכים אותו לקראת העלייה, וגם את החוזה החתום איתו. היתה לאבי גם חברה שנסעה לארץ ישראל וחיכתה לו שם. אבל המשפחה שלו היתה חשובה לו מאוד, הוא היה תלוי בה, והמשפחה עקרה ברובה לארצות הברית. אחרי מותו, יותר מ–50 שנה מאז שנפרדו, נפגשתי עם חברתו כאן, בישראל, והסברתי לה.

רביעיית "אמרסון" היא מהראשונות שבהן מחליפים שני הכנרים, הראשון והשני, את התפקידים ביניהם. "ביני לבין ג'ף, היהודי השני ברביעייה, לעולם אין מריבות מי יהיה הראשון. ברביעייה טובה שני הכנרים צריכים להיות טובים, וההבדל הוא שהראשון תמיד יותר חשוף בתפקידו — ובהרבה רביעיות יש לו אישיות מיוחדת, ראוותנית יותר. ואילו לשני אישיות שונה כי תפקידו לתמוך בראשון וגם להוביל את שלושת הכלים האחרים כגוף תומך לכנר הראשון. לכל רביעייה הדינמיקה שלה, אצלנו זה לא כך".

רביעיית "אמרסון" נודעת בנגינת היצירות הגדולות של הרפרטואר: שוסטקוביץ, ברטוק, הרביעיות המאוחרות של בטהובן, שוברט ב"המוות והעלמה". "זו מוזיקה המשקפת מאבק שבו המלחין נתון", אומר דרוקר. "במקרה של בטהובן המאבק הזה מסתיים בניצחון הירואי, אצל ברטוק ושוסטקוביץ המוזיקה נואשת יותר. אבל זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים לנגן את היידן, ומוצרט, את הצד הבהיר יותר של הרפרטואר".

המורה של דרוקר וסצר, אוסקר שומסקי, גם הוא נצר לשושלת כנרים מורים גדולה: הוא היה תלמידו האחרון של המורה האגדי לאופולד אאור, שגידל תלמידים כמו ישה חפץ, מישה אלמן, נתן מילשטיין וגדולי עולם נוספים.

נדמה שהמוזיקה היא התחום האחרון בו מדברים עדיין על מורה ושולייה, על שושלת מורים ותלמידים ועל המסורת ההיסטורית שלהם.

דרוקר: "זה נכון, וחשבתי על כך בשנות ה–60, כשלמדתי בגו'ליארד בלב התסיסה הפוליטית ומרד הצעירים, ושאלתי את עצמי למה לא הייתי גם אני מעורב בהפגנות. הבנתי שבניגוד לחברים שלי בני דורי, שמרדו בדור המבוגרים ואף בזו לו ולערכיו, אני גדלתי בקהילה שהביטה בהערצה והערכה עצומה לדור שמעליה, למורים, למבוגרים — לא יכולנו וגם לא רצינו למרוד בהם. את ההפגנה הראשונה הגדולה שהיתה בג'וליארד — שבה השתתפתי לבסוף — אירגנו דווקא הסטודנטים לתיאטרון, לא למוזיקה. ככה זה מוזיקאים, האימון היומיומי המפרך לא מאפשר לנו לעשות הרבה דברים נוספים, כי הנגינה היא לא רק אמנות, היא גם אומנות, וקשורה לגוף — כמו ספורט".

שלושת הקונצרטים שבהם ישתתף דרוקר - הראשון קאמרי שבו יצטרפו אליו נגנים ובהם הצ׳לן הלל צורי שיזם את הסדרה והזמין את הכנר הנודע; השני סימפוני בו ינצח נעם שריף על תזמורת סימפונט רעננה; והשלישי משלב את השניים אחרי פאנל  דיונים — יתקיימו היום ומחר בהיכל האמנויות רעננה, וביום ראשון הקרוב במוזיאון תל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות