בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גילוי מרעיש | להקת "הילד עם הקוצים"

חברי להקת "הילד עם הקוצים" מספרים על אהבות נכזבות ומסבירים למה הם אוהבים להופיע בחושך מוחלט

תגובות

כשאילון הניג, מנהיג להקת "הילד עם הקוצים", סיים את לימודיו בתיכון עירוני א' בתל אביב, הוא יצא לטיול של שבועיים בברלין עם חברו הטוב נמרוד בירון. שני בוגרי מגמת הג'ז עלו לטיסה שבורי לב, לאחר שגילו שבנות זוגן עברו לשחק עם בנים אחרים. בתום שבועיים של שיטוט ברחובות העיר, שבהם ניסו להתאושש משברון הלב וחיו כמו כלבים, נכתב האלבום הראשון שלהם, "והשנאה שלו לרחוב".

למרות הפניית האצבע המפורשת בשם האלבום, החצים שלו לא מופנים כלפי המרחב האורבני, אלא נגד השלב שבו האהבה נרקבת והדבר היחיד שנותר ממנה הוא ריח חריף של אכזבה; בשיר "ריח של שמפו", הניג צועק/אומר/שר לאקסית שלו, "נתת לי ת'חיים ואז לקחת אותם. 1,2,3 אני שונא אותך!", אכן הרגש הדומיננטי ביותר באלבום הוא זעם נעורים הניגר מלבבות קצוצים דק-דק על רקע באס עמוק, דיסטורשן עוקצני, תיפוף משלהב, וקול צעיר ומאשים.

מכיוון שבירון שהיה הבסיסט של הלהקה התגייס ועזב אותה, הניג התחבר לשניים מחברי להקת "רוצי בובה", המתופף אורי רנרט והבסיסט רודי דרזין. השבוע, על הגג של משפחת הניג, בין שתי ספות חבוטות, הקולה נשפכה כמו מים. הניג עכשיו הוא המארח והדי-ג'יי, והמחשב שלו מנגן שירים של ה"בלאק ליפס", אחת הלהקות האהובות עליו. הוא יושב כפוף בחולצה כחולה וספורטיבית שמבליטה את עיניו החולמניות. רנרט מרוח מול הניג, מפטפט ומשחק עם בובת דובי נפוחה בצבעי פלורסנט שמצא על הרצפה. דרזין נשאר בביתו, להתאמן על תפקיד הבס, בכדי שהטריו יוכל לחזור להופיע במהרה.

בניגוד לאלבום, הניג לא צועק, אלא פותח בהבהרה: "המוסיקה של ?הילד עם הקוצים' היא - אני לא אשקר - רועשת. רועשת, אבל בטעם טוב, עם הרבה מחשבה. וואלה, כל שיר באלבום הוא כמו תינוק. השקענו בהם ככה שיהיו ממש כועסים".

האלבום הוקלט בתחילת אפריל השנה, במשך יום אחד באולפן של המוסיקאי יניב דגן. "מבחינתנו הוא החבר הרביעי בלהקה", אומר רנרט, "עד עכשיו הוא שימש כאבא הרוחני שלנו, עכשיו חברה שלו בהריון והוא עומד להיות אבא אמיתי".

את האלבומים שנותרו מההדפסה הראשונה, הניג שומר במגירה נסתרת בחדרו, בתוך קופסת נעליים בצבע טורקיז. המהדורה הזו עומדת לאזול, והלב שלו עדיין שבור.

הילד עם הקוצים הוא אתה?

הניג: "לא ממש, מדובר בדמות שאני והחבר'ה שלי מפתחים כבר שנים. סוג של פריק עם ילדות מעוותת. ההורים שלו רעים אליו. הוא לבד. כולם צוחקים עליו. הוא הולך ברחוב ושונא הכל, ורוצה לכתוב מוסיקה על מה שמזיז לו את התחת. טוב, יכול להיות שזה איזשהו צד שקיים בי. היו לי הרבה בעיות בחיים שהיה לי קשה להתמודד אתן. סבלתי מאוד בתיכון. לא רק מהלימודים. גם מילדה אחת שבילבלה אותי בתקופה ההיא. היא קטנה, מקסימה וקפריזית עם רגליים יפות ממש. רוב השירים באלבום הם עליה".

רנרט מספר בהתלהבות ש"אחרי שהדיסק היה מוכן, קנינו מאה עטיפות קרטון לבנות, והמון טושים. במשך יום וחצי ישבנו פה אילון, נמרוד ואני וציירנו על כל הדיסקים. היו עטיפות מרגשות והיו גם עטיפות שקשקשנו עליהן כשסתם היינו עייפים. כל דיסק הוא לימיטד אדישן. אבל למרות זאת אנחנו מציעים אותו גם חינם באינטרנט.

איפה אפשר לראות אתכם מופיעים?

הניג: "אנחנו אוהבים להופיע במועדונים קטנים בחושך מוחלט. ככה הקהל יכול לעצום את העיניים ולתת למוסיקה שלנו להיכנס לו למערכות, ולהזיז את הברכיים".

רנרט: "או לשבור את הברכיים. הקהל צולל לתוך המוסיקה. לפעמים אנשים זזים מוזר. הרבה פעמים הקהל מתחיל לצרוח. משום מה אנשים משחררים את האגרסיות שלהם מולנו. אולי זה כי אילון הוא זמר נשמה, הוא מדבר לקהל בגובה העיניים. הוא לא כותב שירי אהבה אוניברסליים, קיטשיים, אלא באמת שר מהלב".

הניג מנסה לסכם: "אני מנסה להביע כמה שיותר רגש, ולדחוף את מה שאנחנו באמצעות המוסיקה ואם מישהו אוהב את זה אז קול, אם לא, פאק הים".



''הילד עם הקוצים''. קישקשו על עטיפות הדיסקים
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו