שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

להקת "מוק-אפ" עושה אהבה וגם מחאה

חברי הלהקה חושבים שדווקא משום שהם צעירים מאוד הם יכולים להשפיע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עילי דנציג וטום שחם הם שני חברים בני 15 מרמת השרון שחיפשו גיטריסט לנגן אתו, אחרי שעזב אותם נגן אחר שהיה, לדבריהם, "לא רציני מספיק". השניים, שלומדים במגמת המוסיקה של תיכון אלון, יצרו קשר עם הסולן והגיטריסט בן ה-14 גולי רייז. "ראינו אותו מנגן ביום הולדת של מישהי שיר של ‘קולדפליי' והוא עשה אותו ממש טוב", אומר שחם. רייז הצטרף לשניים וכיום הוא עומד בראש הטריו הצעיר הזה הקרוי "מוק-אפ".

דנציג, הבסיסט, ירש את הגיטרה-בס שלו מאביו ובעזרת האינטרנט החל ללמוד לנגן. בדומה לחבריו, הוא מנגן כבר יותר מארבע שנים. "אליס אין צ'יינס", "סטון טמפל פיילוטס" ו"פרל ג'אם" הן בין הלהקות שדנציג מציין כאהבות המוסיקליות הראשונות שלו. "גראנג' בקיצור", מעיר רייז. שחם מוסיף שכשהכיר את דנציג הוא נפתח מבחינה מוסיקלית, "עד אז הדברים האיכותיים היחידים ששמעתי היו ‘מיוז' ו'רד הוט צ'ילי פפרז'".

להקת "מוק-אפ" (מימין): טום שחם, עילי דנציג וגולי רייז צילום: דניאל בר און

הטעם המוסיקלי של רייז התעצב, כמו אצל רבים, בעזרת אחיו הגדולים שהשמיעו לו מוסיקה לועזית, "דרך אבא שלי ואחותי הכרתי גם מוסיקה ישראלית משנות ה-70, ‘כוורת' ו'תמוז'", הוא אומר. "עילי עבר אתי את אותו תהליך שעבר עם טום", מסביר רייז. לדבריו, בזכות הבסיס המוסיקלי המשותף להם, קל להם לקבל השראה זה מזה.

מעניין שרוב המוסיקה ששלושתכם הכי אוהבים יצאה בשנות ה-90, לא?

"תחילת שנות ה-90", רייז מתקן ושחם מוסיף ש"זה מוזר אולי כי אנחנו בני 15, אבל גראנג' זאת המוסיקה שאנחנו הכי אוהבים".

הלהקה קיימת כבר שנתיים וחצי, אך ההופעה הראשונה שלהם במועדון הופעות היתה לפני כמה שבועות בסאבליים שבדרום תל אביב. "קשה לנו להשיג הופעות כי אנחנו צעירים", אומר רייז, "זאת היתה הופעה רשמית ראשונה, עם כסף, כרטיסים וכל השטויות האלה. לפני זה היינו מופיעים במועדוני נוער ברמת השרון, מול 30 ילדים בקושי".

איך השגתם את ההופעה בסאבליים?

"שלחנו את עמוד הסאונדקלאוד שלנו לכל מיני מקומות, אבל כמו שאמרנו, רובם הסבירו לנו שאנחנו קטנים מדי בשביל להופיע אצלם. זה מוזר כי דווקא הסאבליים מועדון יותר רציני מרוב המועדונים האחרים ששלחנו להם".

מההתחלה כתבתם שירים באנגלית?

רייז: "כן, כולם כותבים וביחד מלטשים".

דנציג: "תמיד שמעתי מוסיקה באנגלית וזה היה החלום שלי. אבל אנחנו הכי ישראלים ומשתדלים לא להסתיר", רייז מוסיף שכשהוא שר הוא לא מנסה לחקות מבטא אמריקאי.

השירים של "מוק-אפ", עשרים במספר נכון להיום, נחלקים, לדעתו של רייז, לשלושה סוגי שירים: "שירים עם מסר פוליטי, שירים אישיים ושירי אהבה, ושירים שנותנים לנו תקווה, שירים מעודדים".

"מוק-אפ" רוצים להוציא שני אלבומים, האחד יותר רגשי והוא אסופה של שירים והשני יותר כועס, אלבום קונצפט. "למשל כתבנו שיר על אסון השריפה בכרמל בשילוב ההפגנות החברתיות שהיו באותם ימים". רייז אומר שיש להקות שמנסות להשפיע מבחינה חברתית, "אבל אם ילדים ישירו שירי מחאה", לדעתו "תהיה להם השפעה גדולה יותר, בכלל וגם על ילדים אחרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ