האיחוד ההיסטורי של "ג'ינגיס חאן" התחיל בגמל דו־דבשתי והסתיים בבית המשפט

40 שנה בדיוק אחרי שלהיטה של נציגת גרמניה סחף את האירוויזיון בירושלים ואת העולם כולו, מקווה הלהקה לשוב להופיע בישראל. "לא היה קונספט מאחורי הזווית המונגולית", חושף חבר ההרכב וולפגאנג היישל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"ג'ינגיס חאן" באירוויזיון
בירושלים )מימין: סטיב בנדר,
אדינה פופ, לואיס פוטגיטר
]מאחור[, לזלי מנדוקי, הנרייט
שטרובל, וולפגנג היישל(.
"ג'ינגיס חאן" באירוויזיון בירושלים. מימין: סטיב בנדר, אדינה פופ, לואיס פוטגיטר (מאחור), לזלי מנדוקי, הנרייט שטרובל, וולפגנג היישלצילום: תאגיד השידור הישר

הייתי בן תשע כשאירוויזיון 1978 שודר בערוץ 1, צופה עם המשפחה בסלון ביזהר כהן חורך את הבמה בפריז עם "אבניבי". שנה אחר כך נהפכה הצפייה באירוויזיון — חי מבנייני האומה בירושלים! — לחובה לאומית ממדרגה ראשונה שהסתיימה בקתרזיס מקומי עם זכיית "הללויה" של להקת "חלב ודבש".

בזמנו, מוזיקה לא היתה מרכז חיי. הייתי חנון מדע בדיוני, והאזנתי להנאתי למה שכולם שמעו אז — מפסקולי "גריז" ו"שגעון המוזיקה" ועד ל"אבבא" ו"בוני אם". מה ששינה את זה, ואת כל מהלך חיי, היו נציגי גרמניה בתחרות של 79', להקת "ג'ינגיס חאן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ