קצרי רוח

מה רציתי שנטע תגיד לביבי

"אדוני ראש הממשלה", דמיינתי אותה עונה לו, "אני הבאתי את האירוויזיון והגביע, אז מה דעתך להביא הנה שלום, שפיות, אופטימיות ואהבת אדם?"

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בבריכה בכיכר רבין, אחרי הזכייה. סימנים של שפיות
בבריכה בכיכר רבין, אחרי הזכייה. סימנים של שפיותצילום: תומר אפלבאום
אורי טלשיר
אורי טלשיר

"איך את מרגישה?", שאל בנימין נתניהו את נטע ברזילי. ניצחון באירוויזיון היה סיבה מספיק טובה כדי שראש הממשלה יתפנה אל הטאלנטית בליל שבת. על המסך נראתה ברזילי - נרגשת, מעט דומעת ועדיין מעכלת. מיקרופונים הושטו אליה וכדי למסגר את התמונה הסוריאליסטית, לצדה של הזוכה הטרייה עמד ברנש עם משקפי שמש עגולים, זקנקן מעוצב וז'קט בצבע ורוד עז. 

המעמד המיוחד הזה חייב את ראש הממשלה לרקוד עם ברזילי את הטנגו הבלתי נמנע של הדיליי בשיחה מישראל לפורטוגל. "איך את מרגישה?", פנה אליה נתניהו. ובשניות הללו, עד שהמסר מירושלים הממלכתית פילס דרכו אל האוזנייה בליסבון הצוהלת, קיוויתי שברזילי תצליח איכשהו לומר לו, בשם כולנו, מה היא באמת מרגישה. "אני מטורף-מטורף-מטורף", ענתה לו בחינניות ואותנטיות כובשת. כנראה שהיא לא היתה יכולה לנהוג אחרת. 

מי מאתנו לא קיווה שמתישהו, בנסיבות יוצאות דופן, נזכה לרגע בו ראש הממשלה יתעניין בתחושותינו ואנו נשיב לו בשידור חי. "אדוני ראש הממשלה", דמיינתי אותה עונה לו, "אני הבאתי את האירוויזיון והגביע, אז מה דעתך להביא הנה שלום, שפיות, אופטימיות ואהבת אדם? מה דעתך על מדינה שאזרחיה צוהלים וקופצים לבריכה בכיכר רבין בגלל זכייה בתחרות שירה אירופית, ולא מתבשמים מהפצצה אווירית של מטרות איראניות בסוריה? מה דעתך על עם שמתרגש מצעירה תזזיתית וצבעונית, ולא ממנהיגים מעונבים שמתנצחים זה עם זה בהצהרות לוחמניות על נשק אטומי?".  

חשבתי על הזקפה הלאומית שהתעצמה לאחר שדונלד טראמפ בישר על פרישתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין; נזכרתי ביהירות וההתפעלות מן ההפצצות המדויקות של חיל האוויר בסוריה. הבנתי שלא אלו האירועים שצריכים לשמח מדינה נאורה. לא אלו הסיבות שאמורות לעורר בנו גאווה. לאחר ניצחונה של ברזילי, אלפים זרמו בספונטניות אל הכיכר. ברחובות נשמעו צפירות חגיגיות, והמונים זינקו לבריכה והתמכרו לאושר רגעי ומתפרץ. גם זו זקפה לאומית, אפילו טרמפיסטית – מעטים הרי הכירו את ברזילי לפני חודש ומעטים עוד יותר צופים בקביעות באירוויזיון – אבל זוהי שמחה נקייה והומנית. 

כמו זכייה במדליה אולימפית או בפרס נובל לכלכלה, אלו האירועים שמעצבים את דמותנו כעם שמעריך מחשבה ויצירה, שמשתוקק להישגים בינלאומיים ולא מתלונן על אנטישמיות אירופית אוטומטית; עם שנהנה מההשתלבות הישראלית בעולם וחוגג ניצחונות בספורט ובתרבות, לא בהפגזות מדויקות של מטרות אויב. "ישבנו כאן, אני ורעייתי והילדים", עדכן נתניהו את ברזילי בסמול-טוק ההוא. די נחמד לחשוב על מנהיג ביקום מקביל, שלא חייב נאומים משסעים והכרזות תוקפניות אלא בסך הכל יושב בסלון, עם פיג'מה ופופקורן, וצופה עם משפחתו באירוויזיון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ