אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסקורפיונס משנים את העולם עם רוקנרול

חברי הלהקה הוותיקה הצליחו להדגיש מחדש את כל מה שטוב בדור שלהם, עם מופע מהודק ומקצועי, ביצועים שעמדו בזכות עצמם ואפילו רגשנות קלה בצורת מסר של תקווה לשלום באזורנו

תגובות

נוסטלגיה היא הקמטים של החוויות שלנו. אבל מוזיקה מדויקת, איכותית ומהפכנית כמו זאת שהסקורפיונס ניגנו אמש בהיכל יד אליהו, היא קרם אנטי-אייג'ינג שנשפך מהאוזניים וממלא כל נים בגוף במנגינת לב צעיר. אחרי 50 שנים של הופעות, הניסיון של הסקורפיונס היה נוכח על הבמה הרבה יותר מהגיל שלהם, והם סיפקו מופע שהוא חוויה פשוט אלמותית. » הסקורפיונס בישראל 2016 - כל הפרטים» סגור וחתום: המדריך המלא להופעות חו"ל» וואן היט וונדר: להיטי הקיץ שטוב ששכחנו» השמועה אומרת: האם ביונסה בדרך אלינו?» צפו: BEMET עושים את זה על הגגאפשר להגיד על הסקורפיונס, שהופיעו ברוסיה בימי מסך הברזל, ניגנו את הפסקול של נפילת חומת ברלין והיו חלוצי בלדות הרוק, שהם סאונד של דור שלם. ביד אליהו, אל מול היכל מלא, הם התפרשו על פני שלושה דורות: החל מסוכני ביטוח מבוגרים ודודות פדגוגיות יוצאות חבר העמים, ועד צעירים עם חולצות של Pantera ו-Megadeth שהביאו את הילדים שלהם להופעה. בואו נגיד שאת הקהל ההטרוגני הזה יותר סביר לפגוש בתור בסופר מאשר בהופעה של יום חמישי בערב בשיאו של הקיץ בתל אביב.  מילאו את ההיכל. סקורפיונסמלבד לארבעת מסכי הענק שעיטרו אותה, התאורה המקצוענית והרמקולים הענקיים, נוסף לבמה הרחבה מסלול קטווק שהוביל למרכז השורות הראשונות ואפשר דיאלוג קרוב יותר בין העקרבים לקהל. קלאוס מיינה, הסולן וקסקט העור, ניצל כל הזדמנות כדי לגעת, להתקרב ולהלהיב את כל מי שחיכה ארבע שנים מאז הופעתם האחרונה בישראל. רודולף שנקר, פאוול מצ'יודה ומתיאס יאבס על הגיטרות החשמליות, יחד עם מיקי די על התופים, העניקו למיינה תחנת כוח מחשמלת שידעה להרים את הקהל בכל פעם שקולו הנדיר של מיינה היה זקוק לתמיכה."Going Out with a Bang" נתן את יריית הפתיחה למופע עם סאונד מקצועי שידע להדגיש את כל הטוב בכל מה שהוא ישן וטוב. הצעדים הקטנים של מיינה בן ה-68 הסגירו לרגע את גילו, אבל הסגנון וההגשה החפים מכל דאווין דאגו להשאיר את הקהל מרוכז בעיקר - המוזיקה, השואו והרגש. דגל ישראל שהופיע על המסכים הקים את הקהל מהמושבים עם השיר "Make It Real" יחד עם "ערב טוב תל אביב" בעברית צחה של מיינה, שקינח גם ב- "סבבה" לחובבי הז'אנר. להבות, רמקולים, גיטרות ושלל אלמנטים גרפיים הופיעו על המסכים והעניקו עומק ויזואלי לחווית קול הגיטרות, התופים והקול הגבוה של מיינה. פיזרו הפתעות לקהל. סקורפיונסמושבי הפלסטיק של יד אליהו רקדו עם מחרוזת של להיטים למתקדמים שהתחילה עם "The Zoo", המשיכה עם כמה סולואים של גיטרות והסתיימה עם "Top Of The Bill". בין לבין הלהקה השתלטה על הקטווק, חילקה מקלות תופים, מפרטים וכיפים לכל מי שרק הושיט יד לגעת, כשהם צועדים כמה שיותר קרוב לקהל.הקול של מיינה כבר שבר כמה חומות, והוא ידע למצוא את הדרך ישר ללב גם ב-"We Built This House" בזמן שעל המסכים הופיעו המילים באינפוגרפיקה שנתנה תחושה של קריוקי. מיינה, שחלק עם הקהל סיפור על הימים הראשונים של הלהקה בשנות ה-70 בנסיעות בוואן על האוטובאן, סיפר שלא האמין אז שיגיע היום בו יופיע בישראל והוסיף "תודה רבה" בעברית שנשמעה אמינה בזכות הרגש ולא המבטא. "אז איך אנחנו עד עכשיו?", שאל בענווה, וביקש מהקהל לנופף בפנסים בפלאפונים לקראת הבלדה הראשונה "Always Somewhere". מיקי די ירד מהעמדה המוגבהת של התופים והצטרף לשאר הלהקה על הקטווק עם קחון, והסאונד האקוסטי הצליח למלא את כל הסדקים שהשאירו החשמליות באוויר של ההיכל.נתנו ביצועים מהודקים. סקורפיונסהבלדות המשיכו עם "Send Me an Angel", ולראשונה גם המעריצים הפחות ותיקים שבקהל הצטרפו למיינה כשהפנה את המיקרופון לעברנו. הוא עלה גבוה יותר מכל אקורד גיטרה, ויחד עם שאר חברי הלהקה נתן ביצוע מהודק שמזכיר למה בכלל אנשים יוצאים מהבית, נוסעים כל הדרך בפקקים ונדחסים באולמות במקום להסתפק ביוטיוב. אחרי סטנדינג אוביישן ארוך, האורות כבו והלהקה התכנסה במרכז הבמה. שריקה נעימה ומוכרת בישרה על "Wind Of Change" ומיינה, עטוף בדגל ישראל, פרט על כל המיתרים שלנו. גדר ההפרדה הופיעה על המסך, יחד עם סמל השלום ויונים לבנות. בין הקול החודר למחזה האופטימי, הדור שיודע שלפעמים צריך לעשות Rewind הגיע לכאן כדי לחנך את הדור שמכיר רק Skip, בעוד השיר נגמר באקפלה מהדהדת ו"אני אוהב אתכם תל אביב".  הפכו את העולם לטוב יותר. סקורפיונסאבל הסקורפיונס לא באו לפה רק בשביל בלדות ואפוקליפסת שלום מעודנת, ואחרי שהחליפו מלתחה של ז'קטים מווידאו ארקייד באייטיז, הם חזרו להפגיז עם "Rock 'n' Roll Band". סולו תופים ארוך ומושקע של מיקי די, שהוא לא חלק מההרכב הרגיל, השאיר את הקהל על הרגליים ויחד עם Cow bell, צ'קלאקות ו-וידאו של אישה רוקדת בתחתונים, הם סיפקו את כל הקלישאות של הרוק וגם את "Black Out", "There’s No One Like You" ו-"Big City Nights". מיינה נשאר על הבמה כדי ללחוץ כל יד מושטת, וידע לקבל את כל הרגשות שהורעפו עליו במשך דקות ארוכות בהן הקהל דרש הדרן. ב-"Still Loving You" אבא אחד שעמד לצדי חיבק את בנו בן ה-30 והשניים שרו ורקדו יחד. קשה למצוא מטאפורות טובות למוזיקה שממלאת אולמות בכל העולם כבר יותר מ-50 שנים. קשה עוד יותר להבין איך להקה של קשישים שהתפרקה כבר לפני ארבע שנים עדיין מצליחה לרגש מהעומק. אבל משהו בחיבוק הבין-דורי הזה מצליח לתאר את סוד הקסם של הסקורפיונס, מהפכנים צעירים שהבטיחו לעשות את העולם מעט טוב יותר בשבילנו.   הסקורפיונס בישראל, היכל יד אליהו, 14 ביולי.

*#