כימיקל בראדרס: אקסטזה כל הדרך משנות ה-90'

עם קטעי וידאו מרהיבים, קצב מטורף ורצף להיטים שפרט על מיתרי הנוסטלגיה, ההופעה של הכימיקל בראדרס בישראל הייתה סיום מושלם לשנת הופעות משובחת

עידו כהן, עכבר העיר | צילום: אורית פניני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כימיקל בראדרס בהופעה
עדיין יש להם את זה. הכימיקל בראדרס מעיפים את גני התערוכהצילום: אורית פניני
עידו כהן, עכבר העיר | צילום: אורית פניני

שנת 2016 הייתה עד כה שנה מלאת הופעות - מאלטון ג'ון, דרך קווין ואדם למברט, ועד טיים אימפלה ומייג'ר לייזר - הקהל הישראלי יצא מהבית בשביל לראות, להראות ולפחות במקרה אחד, גם לאיים בתביעה ייצוגית. אולם הקהל שהגיע אתמול (שבת) להופעה של הכמיקל בראדרס היה ללא ספק הטוב ביותר שראיתי השנה בהופעה.

» כימיקל בראדרס בישראל - כל הפרטים
» מחתימים דרכון: כל האמנים שמגיעים אלינו
» לאליעד יש עוד דרך ארוכה לעבור
» רונה קינן פתחה כמו שצריך את פסטיבל הפסנתר
» מדור מוזיקה עכבר העיר

חברי ההרכב, תרום רולנדס ואד סימונס, חזרו לסיבוב שני בישראל כמעט 20 שנה אחרי ביקור קצרצר ודי מוזר ב-1998 שכלל תקלוט בלטרון, לא בדיוק הברגהיין (למרות שאפשר להניח שבשנים האלה לטרון היה סוג של אטרקציה לחובבי מסיבות אלקטרוניות). הקהל שהיה להם אז בלטרון הורכב מילדים שגדלו מול ה-MTV של שנות ה-90', בו גל הביג-ביט מאנגליה הביא לערוץ את הפרודיג'י, פאט בוי סלים וגם את האחים הכימיקליים. באותן שנים, קליפ של הצמד בערוץ לא היה דבר נדיר - הלהקה זכתה לשיתופי פעולה עם במאי הקליפים הגדולים ביותר דוגמת מישל גונדרי וג'וזף קאן, שציוותו לכל שיר שלהם קליפ ויזואלי מרהיב. לכן רוב האנשים שיישאלו אם הם מכירים את הכימיקל בראדרס, יענו שאלה החבר'ה עם הקליפ של השלדים ("Hey Boy, Hey Girl"), ואחרים אולי גם יכירו את השיר של הערבים ("Galvanize"). למרות שימי הזוהר של האחים כבר מאחוריהם, הם מעולם לא הפסיקו לעבוד וממשיכים לייצר אלבומים, כולל אחד שיצא ממש לפני שנה - "Born In Echoes".

מה שהיה אמור להיות הופעה של להקה אחת שודרג לערב של רייב אמיתי כאשר שוקי וייס דאג להביא את Red Axes לחימום והחברים מ-2ManyDj’s שהופקדו על הפטיפונים, בזמן שעוד ועוד אנשים הגיעו לדשא מאחורי ביתן 1 בגני התערוכה. רמת הנענועים עלתה במהרה בסט של 2ManyDj’s, שהשכילו לשלב המון רמיקסים של להקת האם Soulwax וגם סימפול חמוץ מתוק לשירו של לאונרד כהן המנוח "Everybody knows". אולם האווירה התחממה באמת כשהמופע המרכזי התחיל ב-22:00. הכימיקל בראדרס עלו לבמה וישר התחילו בהילוך גבוה עם  "Hey Boy, Hey Girl", אותו שיר שלדים מפורסם, והקהל מיד הרגיש בבית. משם המשיך הצמד לנוע הלוך ושוב במורד הדיסקוגרפיה הענפה שלהם לאורך השנים. קודם עם "Sometime I Feel So Deserted" מאלבומם האחרון ומשם ל-"Chemichal Beats" מהאלבום הראשון שלהם.

כימיקל בראדרס בהופעה
צילום: אורית פניני
כימיקל בראדרס בהופעה
לא עצרו לרגע. הכימיקל בראדרס בפעולהצילום: דניאל פולבוי

הצמד המשיך להפגיז בקצב לאורך ההופעה מבלי לעצור לרגע. זאת לא הייתה הופעה שבאה להתחנף לקהל, והיה אפשר לוותר על הציפייה ל"שלום" מהוסס מהחבר'ה שעל הבמה. במקום הקהל זכה לקבל מופע אור-קולי מהפנט, מינוס החלק המשעמם של ללמוד משהו על ההיסטוריה של מצדה. בזמן שהכימיקל בראדרס השתלטו על הפטיפונים בקדמת הבמה, מאחוריהם ריצדו לייזרים, פנסים, מכונות עשן, רובוטים גדולים וקטנים, נחיל של נמלים, מנהרות של ויטרינות מצוירות של ישו והשטן, ליצנים קריפיים, זקנים שמנגנים בקרן יער ואנשים בחליפות אלומיניום רכובים על רולר בליידס. בשלב שהם נינגו את "Saturate" על המסך מאחורה התנגן וידאו של יפני בצבע כחול עם פאה מתקופת הבארוק בריב עם איש צבוע זהב. לא ברור מה באה להגיד הסימבוליקה, אבל זה היה הזוי ומהמם.

2Many Dj's בהופעה
ערב של רייב אמיתי. 2Manydj's מחממיםצילום: אורית פניני

הקהל, אם למישהו היה ספק, היה באקסטזה. הכימיקל בראדרס ניגנו כל ביט כמו גלים בים שהולכים ומתעצמים עד לרגע השבירה על החוף, והקהל שחה עם הידיים למעלה, ועם דמעות של אושר בעיניים. כשהגיעו קלאסיקות כמו "Star Guitar" עם מקצב התופים המפורסם, או קולו של נואל גאלגר שנשמע ברמקולים עם תחילת "Setting Sun", נשמעה שאגה של אלפי אנשים שמטפטפים ישר לתוך הילדות שלהם מלפני 20 שנה. האחים הכימיקלים שמרו את הטוב ביותר לסוף, כשניגנו שני מגה להיטים אחד אחרי השני. הראשון היה "Galvanize" (אותו "שיר עם ערבים"), והשני היה "Block Rocking Beats" - הלהיט הראשון שלהם מ-1997.

כימיקל בראדרס בהופעה
צילום: אורית פניני
כימיקל בראדרס בהופעה
סיימו עם הלהיטים הגדולים. כימיקל בראדרס בהופעהצילום: אורית פניני

הכימיקל בראדרס תמיד הקפידו לשלב את המוזיקה שלהם עם מראות ויזואלים. ראינו את זה לאורך כל הערב, אולם את המראה היפה ביותר הם שמרו לסוף. כמה יאה שהרכב שתרתי משמע השפריץ עלינו צבעים לאורך שעתיים של להיטים, בחר לסיים את ההופעה עם מסך לבן שמבליט את כל הידיים של הקהל, נאחזים פיזית במוזיקה שמהדהדת להם באוזניים ובלב. זאת הייתה ההפקה האחרונה של שוקי וייס ל-2016, כנראה השנה הגדולה ובהחלט הצפופה ביותר מבחינתו, עם מופעים מוצלחים של אלטון ג'ון, די אנטוורד, קרלוס סנטנה, מוריסי ואחרים. אחרי אמש כבר אפשר להכריז שהקהל הישראלי חזר לשגרה.

הכימיקל בראדרס בישראל, גני התערוכה בתל אביב, 12 בנובמבר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ