אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רונה קינן בהופעה: מוזיקה שנותנת תקווה

עם ביצועים חכמים, קאברים שעשו כבוד למקור ואירוח יפהפה של יוני רכטר, ההופעה של המוזיקאית הישראלית בפסטיבל הפסנתר הצליחה להעלות חיוך בימים לא פשוטים

תגובות
קול מלא כוח. קינן מהפנטת
ליאור רוטשטיין

בזמן שמעבר לים השמרנים ניצחו את הליברלים, באולם אסיא של מוזיאון תל אביב רונה קינן אירחה את יוני רכטר במופע חדש של שירים ישנים. אל האולם הקטן שאירח את ההופעה הגיע קהל מבוגר וטיפהל'ה מנומנם (ההופעה התחילה ב-22:30), שרצה לצרוך קצת תקווה אחרי כמה ימים מייאשים מסביב, וקינן ורכטר לגמרי סיפקו את הסחורה.

» פסטיבל הפסנתר - לוח הופעות
» רונה קינן - לוח הופעות
» הופעות החובה של הפסטיבל
» איפה אוכלים באזור מוזיאון תל אביב
» לולה מארש מתכננים לכבוש את העולם
» מדור מוזיקה עכבר העיר

על הבמה חיכו פסנתר, סינתי ומרימבה (עדי רנרט), תופים (חגי פרשמן), בס ותופי טם טם (אורי קוטנר), וחשמלית (ערן וייץ), יחד עם רונה קינן שהייתה גם היא מצוידת בחשמלית, חולצה לבנה וג'קט שחור. הבמה והתאורה המינימליסטיות סיפקו אווירה אינטימית שהזכירה משחק בית של נבחרת בית ספר. המופע התחיל עם קטע אודיו של חיים גורי, שהוביל לשיר "אני גר כעת בספר ישן" שגורי כתב וקינן הלחינה. הקול העדין ומלא הכוח של קינן מילא את האולם מרצפת שטיחי הבד ועד תקרת העץ, כשזרקור יחיד התמקד על קינן ועל נוכחותה המאופקת והקסומה.

ביצוע של "סוף העונה" נתן לקול של קינן תחושה של גלי עטרי פוגשת את נורית גלרון, בגרסה חדשה-ישנה ומוצלחת. קינן השתחררה מעט, הרימה ידיים כמו מנצחת על הקהל המשתאה, רקדה עם חברי הלהקה, חזרה על "כל שנה בסתיו" והמשיכה לכמה מילות פתיחה. "המון זמן שאנחנו חיים את ההופעה הזאת בלעדיכם. זה כיף להיות כאן איתכם" היא אמרה והמשיכה לספר על בחירת השירים שהפכו משמעותיים עבורה לאורך ילדותה והתבגרותה, ועל הרצון שלה "לחשוף את השירים שמתחת לשירים". הביצוע של קינן והלהקה לשיר "אהבה ראשונה", עם תוספת של תופי טם טם ו-"לה לה לה לה" גבריים של חברי הלהקה, הרגיש כאילו הביץ' בויז בכלל גלשו בחוף פלמחים. הקול של קינן עלה גבוה וירד נמוך, והקהל יחד איתו. את השיר "עיניים זרות" היא בחרה להתחיל עם קטע טקסט שדקלמה, וכשהיא שרה "אני לא אכנע לרעיון הזה שאי אפשר", אי אפשר היה שלא לחשוב על האצילות הנדירה שלה בתוך הסערה התרבותית שסביבנו. בין בית לבית חברי הלהקה הוסיפו קטעים משלהם, כלי אחרי כלי, בזמן שהתאורה פיזרה כוכבים על תקרת האולם.

לחשוף את השירים שמתחת. קינן בפעולה
ליאור רוטשטיין

לכבוד הקאבר לשיר "סיטואציה", שכתב שלמה ארצי והלחין רנרט, קינן ויתרה על הגיטרה והתקרבה לעבר רנרט והפסנתר. "תודה ששתית את הקפה הנורא שלי" אמרה קינן המתנצלת, כשהיא משתפת מהווי החזרות. "קפה שחור, מה יכול להיות", ענה רנרט. הם המשיכו לדואט שנתן לקול של קינן לשיר סיפורים עם דגש על כל מילה ורגש. הביצוע אלקטרוני ל"פוסיהל" של הג'ינג'יות העניק לכל תו משמעות אחרת, ממש כמו Stairway To Pussy Heaven. כשהקצב והאנרגיה התגברו, קינן וחברי הלהקה התחילו להשתחרר, והקהל הנרגש כבר מזמן הפסיק לנמנם."פעם, בין 71' ל-72', הייתה פה להקה בשם אחרית הימים", סיפרה קינן לפני הקאבר של "פתחי לי את הדלת", "זהר לוי הלחין ואבא שלי כתב את המילים". באמצע השיר הביצוע הפך לחשמלי, קינן התמלאה בפאסון של כוכב רוק והדינמיקה עם הלהקה גרמה לה לחייך חיוך מסופק ונבוך. אחרי הקדמה קצרה, יוני רכטר עלה לבמה ורנרט פינה לכבודו את הפסנתר. רכטר התחיל לשיר את "זה כל מה שיש" והיא הצטרפה אליו לדואט נעים. בסוף השיר קינן שלחה לו נשיקה וחיוך ענקי, והשניים המשיכו לשיר "אתה מתעורר" שהתחיל בסולו פסנתר של רכטר תחת תאורה בודדת, והמשיך בהצטרפות הלהקה וקינן בקאנון ובשריקות בסיום.

שיתוף פעולה ראוי. קינן ורכטר מאחדים כוחות
ליאור רוטשטיין

"הקשר שלי עם רונה התחיל כשאני אירחתי אותה בהופעות שלי", סיפר רכטר, "ואתם יודעים, שנים עוברות ופתאום מארחים אותך". קינן ורכטר שרו יחד ביצוע מדויק, כיפי וסוחף של "בלעדיך" שהלחין רכטר, והקהל ליווה אותם במחיאות כפיים שהתחילו כבר מהבית הראשון. דואט תופים וטם וטם התחיל ביצוע מרהיב של "ערב עירוני", ואליהם הצטרפה גיטרה חשמלית. רכטר וקינן שרו יחד ובנפרד, והקהל התמוגג מול ביצוע חשמלי-יווני. בסוף השיר ירד רכטר מהבמה לקול תשואות הקהל.

"זאת מחרוזת שירים שקשורה למים", הכריזה קינן והתחילה עם ביצוע מושלם לשיר "מבול" שכתבה והלחינה יחד עם מאיה בקר, אלונה קמחי ויהלי סובול (שהופיע באותו השעה באולם הסמוך). משם קינן והלהקה המשיכו לשיר "צמאה לך נפשי", שנפתח גם הוא עם קטע אודיו. שיר התפילה של קינן פתח את שערי הלב, ובשלב הזה של ההופעה קולה נפתח במלואו ויצא מעומק הסרעפת עם אינסוף כישרון. לסיום המחרוזת קינן סיפרה על ההפקה המשותפת של מוטי קירשנבאום, נעמי שמר ואביה ז"ל, שהולידה את השיר "אל בורות המים". אפשר היה לדמיין את שלושתם מביטים מלמעלה בחיוך, בזמן שקינן ולהקה מלהטטים עם עוד ביצוע ייחודי, מדויק והרמוני.

אופטימיות ליום סגריר. קינן מרגשת
ליאור רוטשטיין

"את השיר הבא שרה לי סבתא שלי", פתחה קינן את ההדרן, "הוא תפילה חילונית בימים שנראים לי קצת שחורים,  והבוקר הזה היה כזה. השיר הזה נותן עוד תקווה". לאחר הסיפור קינן המשיכה לשיר, בכמעט אקפלה ועם פסנתר חרישי, את הבית הראשון של "שחקי שחקי/אני מאמין" של טשרניחובסקי. הגיטרות והתופים הצטרפו להמשך השיר, עם ביצוע ששילב תפילה ומארש צבאי לשיר, שכמעט ונבחר להמנון מדינת ישראל ומרגיש היום כמו אמירה חתרנית. רכטר חזר לבמה והצטרף לדואט אחרון בשיר "הריקוד המוזר של הלב" שכתבה והלחינה קינן, שקיפצה מאושר על הבמה. לקראת הסיום הם חתכו לקטע קצר מהשיר "צער לך" ואז חזרו שוב לריקוד עם סיומת מחויכת. הקהל נשאר לסטנדינג אוביישן ארוך, בזמן שקינן הקריאה רשימת תודות ארוכה. הדרך הביתה הייתה מלאת תקווה, כזאת שאמנות אמיתית יודעת לייצר.

רונה קינן מארחת את יוני רכטר בפסטיבל הפסנתר, אולם אסיא במוזיאון תל אביב, 9 בנובמבר

*#