אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערב של מחיאות כפיים סוערות: יוני רכטר ואסתר עופרים בג'אז בים האדום

נהגי מוניות מתוסכלים מעומס עבודה, קהל שקט וצייתן, ומעל הכל שני ענקים שיודעים לעשות את העבודה כמו שצריך - היום הראשון של פסטיבל הג'אז באילת סיפק הרבה נחת ומוזיקה טובה. ביקורת

תגובות

התמודד בגבורה עם מזג אויר לא פשוט. יוני רכטר באילתשדה דב. חמש דקות לפני המראה. מבקר המוזיקה הוותיק שישב לידי התרפק, ספק התלונן, על המינון היורד והולך של הג'אז בפסטיבל הג'אז שאליו טסנו. "אבל מה לעשות", הוא נאנח, "צריך להביא קהל, וגם אין מספיק תקציבים". אחרת, לך תסביר את נוכחותם של אמני פופ, רוק, Fאנק והיפ הופ בפסטיבל שבימיו הטובים אירח אושיות כמו הרבי הנקוק, וויין שורטר, בילי קובהאם, מישל פטרוצ'יאני, צ'רלי היידן ואחרים. הפעם, הפסטיבל מסתפק בצ'יק קוריאה, שכבר הופיע בישראל כמה וכמה פעמים בעבר, ומסביבו גלריה של כישרון מקומי: ותיקים ומוכרים לצד צעירים אמביציוזיים, שמנסים איכשהו להיכנס מתחת לשמיכת הג'אז ולקוות שיש שם מקום חמים ונעים לכולם.» פסטיבל הג'אז אילת 2016» אלי דג'יברי בטור מיוחד לכבוד הפסטיבל» האלבומים ששווים את הכסף שלכם» מוריסי התאהב בקהל הישראלי» גארבג' סיפקו נוסטלגיה מתוקה» מדור מוזיקה עכבר העיר

לנהג המונית שהסיע אותי למלון היו טענות אחרות. "למה תוקעים את הפסטיבל של הג'אז בדיוק על התימניאדה, באותם ימים?" הוא קבל. "לא יכלו לעשות את זה בהדרגה? מה עם הפרנסה, איך אפשר להסיע את כולם ביחד?". הגעתי למלון, חיכיתי עד אחרי צאת השבת, כדי שהאורחים בחדר שלי יעשו סוף סוף צ'ק אאוט (כשמדובר בהארכת שעות היציאה מהמלון, כל הישראלים הופכים תלמידים אדוקים של בית רבן לפי מסורת ישראל סבא והקפדה על כל פרט של שמירת שבת כהלכתה) ויצאתי אל האוויר המהביל של אילת, לערב הראשון של פסטיבל ג'אז בים האדום ה-30 במספר. גם לנהגת המונית שהסיעה אותי אל הפסטיבל היו השגות דומות לגבי החפיפה בין חגיגת הקובאנה במלון "ספורט" וחגיגת האפרו-קיובן במתחם הנמל. "אם לראש העיר היה אח נהג מונית, הכל היה טוב יותר", היא טענה.

הגעתי.  אם אילת היא מעין מדינה בתוך מדינה, הרי שמתחם הפסטיבל הוא אי בתוך אותה מדינה. הרוח נושבת קרירה, הארגון טוב, היין והבירה נמזגים בנינוחות, הקהל שקט וצייתן, המוזיקה, ברובה, מצוינת. דור העתיד של הג'אז הישראלי הנעים לבאים מעל גבי הבמה הפתוחה וסביב שמונה בערב מתחילות ההופעות עצמן. "משיכת יתר" הסימפטיים ניגנו סמות' ג'אז מלוטש ומקצועני שהחזיר לימי הזוהר של הסגנון בשנות ה-80, בשחזור של אלבומם היחיד ושל קטעים שנגנזו מאותה תקופה. למרות שנכתב שכל הכרטיסים להופעה נמכרו, היה מקום פנוי רב במתחם, מה שהעלה את הסברה שאולי הקהל עדיין לא הספיק להגיע, או שרבים רכשו חבילה של הופעות ובחרו דווקא ללכת לבמה אחרת. במתחם הסמוך, השלישיה של שי מאסטרו ריתקה קהל גדול יותר, עם מוזיקה מאתגרת, שנעה בין ג'אז, קלאסי, רוק ונגיעות אתניות ולטיניות, עם נגינה לירית מרשימה של הפסנתרן עצמו, בליווי זיו רביץ (תופים) והבסיסט הפרואני חורחה רדר - שניהם מעולים.כמו אי בתוך מדינה. הקהל בפסטיבל הג'אז

ואז הגיע הזמן למנה העיקרית של הערב. כשהוא מתמודד עם רוחות עזות, עם רחשי מטוסים נוחתים ואולי אף עם צרידות קלה, יוני רכטר פתח את ההופעה, מול קהל של אלפים, בשני קטעי ג'אז פרי עטו - "בתיאבון" ו"פה פה פה" הממזריים, כשאיתו על הבמה עמדה נבחרת מכובדת בדמות אילן סאלם, גורי אגמון, יוראי אורון, ג'וקה פרפיניאן ויוסי לוי. עיבוד מקורי ל"שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע") המשיך ו"מיקה", קטע שכתב הסקסופוניסט אלי דג'יברי, המנהל האמנותי של הפסטיבל, איפשר לפרפיניאן ללהטט בווירטואוזיות בכלי ההקשה ולחמם מעט את הקהל, שחיכה לאורחת המיוחדת של רכטר. ואכן, אחרי חצי שעה של הופעה, עלתה לבמה אסתר עופרים.

לעופרים יש מעמד קצת משונה, של נוכחת-נפקדת במוזיקה הישראלית - מצד אחד היא אחת מכוכבות הזמר מהגדולות והמצליחות שיצאו מישראל, בטח כשמדובר בהצלחה מעבר לים, ומצד שני - דמות שתרומתה למוזיקה המקומית פחתה במידה משמעותית אי שם בשנות ה-70, כשהיא ממעטת להקליט חומרים חדשים בעברית ולכן הופכת לדמות מעט נשכחת ולא ממש רלוונטית לתרבות הישראלית של המילניום השני. אבל אתמול הייתה הבמה כולה שלה, וגם אם הקול כבר אינו קריסטלי ומושלם כפי שהיה, הרי שהקהל חיבק כל הברה וכל צליל שעופרים הפיקה מגרונה, גם כשפה ושם התפספס תו גבוה, גם עם המבטא הגרמני הבולט, גם עם עודפי פאתוס ועם הגשה תיאטרלית שכמותם כבר לא רואים כיום על במותינו.השלימו אחד את השנייה. אסתר עופרים ויוני רכטרהיא התחילה עם התותחים הכבדים: "ואולי", "לילה, לילה", "נעולה, נעולה היא דלתי" ואז לקחה תפניות מעניינות עם "היא הולכת בשדה הפתוח", למילים של מאיר ויזלטיר ולחן של רכטר, אחד השירים המקוריים האחרונים שהקליטה בעברית. אחרי "דמעות של מלאכים" הרכטרי, הקהל כבר היה שלה לחלוטין. כדי שלא נשכח שאנחנו בפסטיבל ג'אז אחרי הכל, עופרים ורכטר ניגשו ל-"Speak Low" של קורט ווייל, שחזר לאחר מכן גם ב-"Alabama Song". גם הביטלס זכו לביצוע ("She's Leaving Home") וגם בילי הולידיי ("God Bless The Child") וג'ודי גארלנד ("Somewhere Over The Rainbow"). הדבר מעיד על המנעד הסגנוני הרחב של עופרים, שקיבל תמיכה מהעיבודים המצוינים של רכטר, שנעים על הסקאלה בין אתני וג'אזי, במגוון רב של מקצבים ומשקלים, כשסולואים יפים של אגמון (סקסופון) ולוי (גיטרה) השלימו אותם. לאט לאט השתחררה עופרים מהדרמטיות שאפיינה את תחילת הערב, והתחילה לפרוח כשהקהל מחא איתה כפיים ב"מה אומרות עינייך". דג'יברי הצטרף לרכטר ושניהם ליוו את עופרים בגרסה עדינה של "יש אי שם". משם הלהקה חזרה לשיר האחרון, אל ברכה צפירה ונחום נרדי של ימי טרום מדינת ישראל ו"שתו העדרים" הקלאסי, שזיכה את עופרים במחיאות כפיים סוערות.השתחררה ככל שהערב התקדם. אסתר עופרים מרגשת את הקהל

כשחלק מהקהל התחיל לזרום לאיטו החוצה, חזרו רכטר ועופרים פעם נוספת לבמה, רק שניהם, וביצעו את "Adio Querida", שיר הלדינו העממי, שבוצע בעבר גם על ידי עופרה חזה ויסמין לוי, כסיום מרגש לערב מיוחד. כשיצאנו מההופעה אפשר היה לשמוע במתחם הסמוך את ימן בלוז, שאירחו את מרגלית צנעני והקפיצו את הקהל באנרגיות אחרות לחלוטין מהמכופתרות הפרפקציוניסטית שהציגו דקות לפני כן רכטר ועופרים. בדרך החוצה נפל האסימון: וואלאק, שיחקה אותה מרגול. היום ג'אז, מחר בתימניאדה. אבל לכו ספרו את זה לנהגי המוניות.יוני רכטר ואסתר עופרים, פסטיבל הג'אז באילת, 27 באוגוסט.

*#