אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שון פול בא להופיע, אבל התאמץ קצת יותר מדי

למרות ערב מבולגן מעט, אולם לא בדיוק מתאים, חימומים לוהטים וחיזוק של רקדניות שניסו להרים את האווירה - הזמר הג'מייקני הצליח לספק מופע מלא להיטים ששלח הביתה קהל מרוצה

תגובות

ג'מייקנים אוהבים את ישראל. רק בשנה האחרונה זכינו לראות על אדמת הקודש את הבנים של הגדול מכולם, דמיאן ורוהאן מארלי, מיסטר וגאס שמילא את הקומפורט 13 וגם את ג'יפשן שקפץ לביקור ממש לפני שבוע וקצת. יכול להיות שזה החיבור ל"ציון" שכל כך מושך אותם לכאן (בתרבות הג'מייקנית Zion מיוחסת לאתיופיה, אבל זה מספיק בשביל ההזדהות) ויכול להיות שמשהו באווירה הישראלית החמה מזכיר להם את הבית, אבל אין ספק שהקשר הישראלי-ג'מייקני הוא חזק וקיים. כנראה שעל הקביעה הזו היה מסכים איתנו גם שון פול, שעבורו זו הפעם השנייה בישראל.

» שון פול בישראל - לוח הופעות
» עדיין עושים צמרמורת: מינימל קומפקט בישראל
» להקת ההיפ הופ שנלחמת בגזענות
» איך היו חגיגות העשור של רד בנד?
» גפן ובנאי בהאנגר: שלם שגדול מסך חלקיו

הישראלים גם אוהבים את שון פול. אפילו אחרי שעבר כעשור מתקופת הזהב של הזמר הג'מייקני, היכל יד אליהו היה כמעט מלא לחלוטין ונרגש אמש. במבט פנורמי ניתן היה להבחין בקהל מגוון מאוד - נערות ונערים שבמקרה הטוב היו בני שבע כשפול היה בשיאו, מתרפקים נוסטלגיים שבאו לשמוע את הלהיטים שאהבו בתיכון ואפילו מבוגרים יותר שבאו לספוג קצת "גרוב", וכן, הטעות במקור. שון פול לא עושה גרוב, ובטח ובטח שלא היפ הופ, אפילו שבפוסטרי הקידום הז'אנר הנ"ל התנוסס בגאון. הדבר היחיד ששון פול עושה זה להנגיש את הווייב הג'מייקני למיינסטרים בצורה הפשוטה ביותר לעיכול, מינוס האותנטיות, והקהל אכן אוכל את זה - זאת אומרת, כשהוא לא משתעמם מהשירים החדשים שהוא לא מכיר וגם לא מעוניין להכיר.

לקח לו זמן להשתחרר. שון פול

אבל נחזור להתחלה. לפני שהג'מייקני האהוב עלה, את הבמה תפסו כמה מהשמות החמים ביותר בסצנת ההיפ הופ לנוער - סטטיק וגל מלכה, איזי, קפה שחור חזק ששרפו את המקום לחלוטין, ולקינוח, אליעד. נראה שהבחירה הזאת הייתה בין הדברים המבריקים שעשתה ההפקה, כי את תפקיד המחממים הם מילאו בצורה יוצאת דופן. לרגעים אפשר היה לשכוח שמדובר באקטים של תחילת מופע ולחשוב שמצאנו את עצמנו במיני פסטיבל היפ הופ, אולי גם בגלל הנתח השמן שהם קיבלו מסך הערב - שהיה שווה לנתח שקיבל שון פול. לאחר שהקהל היה כבר חם, חם מאוד אפילו, הוחלט לצנן אותו קצת עם להיטי היפ הופ משנות ה-2000 המוקדמות והמתנה שארכה קצת יותר מדי זמן. אבל בסוף זה קרה. שון פול עלה לבמה, עם וידאו ארט מאסיבי מאחוריו, להקה מלאה, הייפ מאן (איש שאמור להרים את הקהל ולמלא את החלקים שבהם לפול ייגמר האוויר), שתי רקדניות מדהימות ופלייבק חלקי. עניין הפלייבק היה יכול להיות הרבה יותר נסלח, לאור העובדה שפול זז לא מעט במהלך ההופעה, אבל כשקרוב ל-50 אחוזים מהסטליסט מורכב משיתופי פעולה עם ביונסה ("Baby boy"), קלי רולנד ("How Deep Is Your Love"), סאשה ("I'm Still In Love With You") ואנריקה איגלסיאס ("Bailando)", משהו מרגיש קצת כמו עבודה בעיניים.

רקדניות וטוורקינג תמיד מצילים את המצב. שון פול על הבמה

בדיוק כשהמחשבה הזו עלתה לי לראש, שון פול קטע אותה עם צעקת "I came to preform", אז החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף, אבל נראה שהקהל היה קצת יותר קשה איתו. אלו שצעקו וצווחו את שמו של פול לפני כחצי שעה, נראו מעט משועממים וחלקם אף נחתו בחזרה אל הכיסאות שלהם. גם להיטים כמו "Like Glue", "Gimme the light" ו-"We Be Burning" בקושי הצליחו להרים אותם בחזרה. פול הרגיש בירידת האנרגיות וניסה להפעיל כל מיני טריקים לעת מצוא, שכללו הורדת משקפי שמש כאקט לשבירת דיסטנס וניסיון ליצירת  קשר עין עם הקהל כדי לבדוק שהוא עדיין איתו, כי לשאלת "?Can I hear you" שחזרה פעמיים, הוא לא ממש קיבל תשובה. משם עבר אל התותחים הכבדים, או יותר נכון, התותחיות שהצילו את כל הפרפורמנס - הרקדניות המעולות שלו. ביקשתם טוורקינג? קיבלתם. דוטי וויין? (ריקוד ג'מייקני סקסי) בוודאי. נענועי אגן קרובים עם שון פול? גם היו, ובשפע. למרות שברוב הפניות שלו לקהל פול העדיף לדבר עם הליידיז, נראה שדווקא הגברברים היו אלו שנהנו מכל העסק הרבה יותר. בזמן שההופעה התקרבה לסיומה והלהיטים הגדולים, "Temperature" ו-"She Doesn't Mind" עדיין לא בוצעו, הקהל חווה סוג של התעוררת מחודשת. כנראה שזמן המנוחה הארוך בכיסא עשה את שלו והם היו חייבים לקום כדי לחלץ שרירים. פול ניצל את ההתעוררות למיני מחווה ל-"No Woman No Cry" של בוב מארלי, כי הרי ברור שאין לונגשוט מוצלח יותר לניסיון החייאה אחרון, אבל לשמחתו זה הצליח. הקהל חזר לשתף פעולה וזה היה בדיוק הזמן הנכון להנחית עליו את הלהיטים שלהם חיכו מתחילת הערב, או שבעצם, לשמם הם הגיעו מראש.

הביא אנרגיות טובות אבל בקושי הצליח לספק את הסחורה. שון פול

פול עוד ניסה לפלרטט ולשאול את הקהל אם הם רוצים שישאר או ילך, אבל כשלא קיבל תשובה חד משמעית, הוא הבין את הרמז ועזב אותנו ללא הדרן. ההופעה של שון פול הייתה מלאה באנרגיות מצד הלהקה, הרקדניות, וגם מהצד שלו, אפילו כשהן עברו יותר דרך הריקוד שלו ופחות דרך המילים. אבל חוויה של הופעה טובה לא נשענת רק על הפרפורמרים. אפשר היה 'להעביר' את החלטורות הקטנות של פול הרבה יותר בכיף אם האווירה הכללית היה יותר מתאימה. בחירת הלוקיישן המקורה והקונספט של מופע ישיבה הוא רעיון שפחות מתיישב עם מופעי דאנסהול מסיבתיים, שלא נדבר על היעדר האלכוהול או איזשהו סוג של עשן. לא בטוח שלזה התכוון המשורר הג'מייקני כששלח את שון פול להופיע בפעם השנייה בישראל, או יותר נכון, בטוח שלא לזה. קשה מאוד להעביר לקהל את האווירה הנכונה כשתנאי השטח מגבילים אותו מלהשתחרר, קשה לעשות דַאָנס (מסיבה ג'מייקנית, מבטאים עם קמץ מתחת ל-א') כשרוב האנשים בקהל לא מבינים פטוואה או את המבטא הג'מייקני שלך. קשה לעשות קיץ בהיכל, כשחורף וקר בחוץ. למרות הקשיים, ירידות ועליות המתח, הופעה לא מהודקת ומעט מבולגנת, שון פול נתן ערב שמח, כיפי ועם אנרגיות טובות לכל אורכו. נראה שבסופו של דבר, כל פלח בקהל קיבל משון פול את מה שלכבודו הוא הגיע, לא חיכה או התעקש על הדרן והלך הביתה מרוצה, עם סלפי מרגע השיא שלו. שון פול, לעומת זאת, לא בטוח הלך לישון עם חיוך.

שון פול בישראל, היכל יד אליהו, 23 בינואר.

*#