ישי לוי בפסטיבל הפסנתר: "זה לא קופת חולים פה" - ביקורת הופעות - הארץ

ישי לוי בפסטיבל הפסנתר: "זה לא קופת חולים פה"

מה היה קורה אם זוהר ארגוב היה שורד את הסמים, בונה קריירה ומופיע בסוזן דלל? כנראה שהוא היה נותן הופעה בשלה, עשירה וקצבית כמו שנתן ישי לוי אמש. גם האווירה הסגורה והאליטיסטית לא הפריע ללוי להקים את הקהל על הרגליים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דני בר און, עכבר העיר

בדרך חזרה מסוזן דלל המהמתי לעצמי את "האחת שלי", השיר שחתם את ההופעה של ישי לוי בפסטיבל הפסנתר, וחשבתי על זוהר ארגוב. השבוע מלאו 25 שנה למותו בגיל 32, בתא המעצר במשטרת ראשון לציון. מה היה קורה אם מזלו של זוהר היה מאיר לו פנים, כמו ללוי, והוא היה זה שמופיע היום, מיומן, בוגר ובשל, עם רפרטואר מגוון ועשיר, בפסטיבל הפסנתר?  גם ישי לוי, כמו זוהר ארגוב, פרץ בראשית שנות ה-80. שנתיים אחרי שזוהר שרף את דוכני הקלטות עם "אלינור", פרץ לוי עם הלהיט שלו "ילדונת", לפי הלחן של "חבייתכ" של פיירוז הלבנונית. לשניהם סגנון הגשה ייחודי, גרון מברזל (אני צריך להתנצל מראש על שימוש יתר במילה "גרון", אך בביקורת על הופעה של ישי לוי כנראה שאין מנוס) ועבר של אלימות ומעצרים. שניהם שקעו לתוך הקראק; רק אחד שרד.» ישי לוי בהופעה - כל הפרטים» פסטיבל הפסנתר 2012האחד הזה עלה לבמה בלבוש פשוט: נעלי עור שחורות, מכנסיים שחורים, חולצת כפתורים שחורה, קצת פתוחה, שמבעדה מבצבצת שרשרת זהב. אחרי השיר הפותח הוא פנה לקהל, איחל "מקווה שנהניתי", ומיד תיקן את עצמו: "מקווה שתיהנו".» פסטיבל הפסנתר: מלחמת ההישרדות של הממסד האשכנזי» מוש בן ארי בפסטיבל הפסנתר: אינטימי אך לא סוחף» יהודה קיסר שומר על המסורת של זוהרלא צריך להיות פסיכואנליטיקאי כדי לפרש את פליטת הפה הזו. הסביבה של פסטיבל הפסנתר אינה טבעית ללוי, שרגיל להופיע באווירה משוחררת יותר, וגם לתת הופעות ארוכות יותר. בשלב מסוים של ההופעה הוא התייחס לכך במישרין, ואמר כי הוא ישקר אם יאמר שהוא רגיל להופיע ככה. אך בכל זאת נראה שמיליוני חתונות והופעות מול מגוון של קהלים מחשלות אותך. גם אם לוי היה נרגש, הוא עדיין נראה בשליטה מלאה. ולמרות האווירה האליטיסטית של מרכז סוזן דלל, הוא לא חשש להפציר בקהל לקום מהכיסא - "זה לא קופת חולים פה", כשההופעה החלה להתחמם.לא בסביבה הטבעית שלו. ישי לוי (צילום: נועה מגר)זו היתה הפעם הראשונה שלי בפסטיבל הפסנתר. לתומי חשבתי שפסטיבל הפסנתר פירושו - הופעה רק עם פסנתר, אך הופתעתי לגלות שיש יותר מזה: בס, סקסופון, וסט תופים שלם. ההרכב העשיר-למדי הזה לא תמיד עשה חסד עם הגרון העמוק של לוי, ועם הרפרטואר המגוון שהוא הספיק לדחוס לתוך כשעה וחצי. סקסופון הוא כלי די בשרני, והתחרות בינו לבין קולו של הזמר לא תמיד החמיאה לשניהם. החיסרון הזה הורגש בעיקר בשירים השקטים, כמו "תשירי ילדה" מהאלבום האחרון, שבהם הייתי מעדיף לשמוע רק את לוי והפסנתר. בשירים הקצביים, והיו לא מעט כאלה, ההרכב שליווה את לוי פלרטט בחינניות עם סלסה ועם ג'ז, לפעמים אפילו באותו שיר ("ריקוד רומנטי"), והתוצאה היתה לעתים קרובות מרהיבה. לוי עצמו היה במיטבו - שר באופן חופשי, אך עם זאת מדויק מאד, והקול האדיר שלו הגיע זך וצלול עד ליציע שבו ישבתי גם ברגעים שבהם הוא עמד בקצה הבמה ושר ללא מיקרופון.ניכר היה בנגנים שהם נהנים, בייחוד בנדב ביטון, המפיק המוזיקלי הוותיק ("שני צדדים למטבע") שניצח על ההופעה וניגן על פסנתר הכנף הגדול, לעתים בעמידה מרוב התלהבות. אינני יודע האם ביטון אחראי גם לגיבוש רשימת השירים להופעה, אך בכל מקרה מי שעשה זאת עשה בחוכמה. זה היה תמהיל מדויק של שירים מהאלבום האחרון, שכתב ללוי עמיר בניון, מזה שלפניו ("האחת שלי"), ולצדם גם חומרים מתוך אלבומו הבא שיוקדש לגרסאות כיסוי שהוא אוהב. לא נשכחו גם השירים הישנים, בהם "ילדונת" המפורסם, "רקדי", "רעיה" ו"תלתלים", מחוות לשושנה דמארי ("שני שושנים") וג'ו עמאר ("ברצלונה") וכמובן הוורסיה שלו ל"מלנכולי" של "החברים של נטשה".בגרון ניכר. ישי לוי בפסטיבל הפסנתר (צילום: נועה מגר) נדמה לי שלמרות החששות שלו, גם לוי עצמו נהנה. הוא נראה צעיר וגמיש מ-49 שנותיו, החזיק את המיקרופון בקלילות ובביטחון והסתובב איתו ברחבי הבמה. לעתים שתה לגימת מים מכוס שעל ספסל מאחוריו, לעתים החליף מילה עם אחד הנגנים, וכל הזמן שמר על קשר עם הקהל, שם ישבה גם אשתו איריס. "איזה יופי, איריס" – הוא קרא לעברה לפתע בהתרגשות, בזמן ששר את שיר הנושא של האלבום האחרון, שהקדיש לה ("את").יש שטענו שההופעה הזו היא עלה התאנה המזרחי של הפסטיבל, אך בעיני זה לא חשוב. הרי אם לא היתה הופעה ים-תיכונית בכלל, היו אומרים שמדירים אותם, ואם היו הרבה הופעות, היו אומרים שהנה מועדון הפלאקה הגיע גם לכאן. ועוד לא הזכרתי את האפשרות, שאולי הם עצמם לא רצו לבוא, כפי שהמנהלת האמנותית, אתי אנטה שגב, אמרה בראיון שנתנה ל"הארץ" לקראת הפסטיבל: "הז'אנר הים-תיכוני פחות מתלהב מפסטיבל הפסנתר. הם צריכים לייצר מופע אחר, לא את החאפלה הרגילה, והם לא תמיד מתלהבים מזה".ראש בראש מול הסקסופון. ישי לוי בפסטיבל הפסנתר (צילום: נועה מגר) לכל אורך ההופעה רמז לוי, כדרכו, לסיפור חייו ההפכפך והתגאה בזמן הארוך שבו הוא מצליח להישאר נקי מהסמים. לקראת הסוף, כשהקהל היה כבר חם לגמרי, הוא שר את "מרלן" של זוהר. ושוב המחשבה הזו – שאם זוהר רק היה מצליח להמלט מציפורני הקראק, אולי הוא היה עומד על אותה הבמה הערב, שר את "רעיה" של לוי כשלצדו פסנתר כנף ומאחוריו קריירה ארוכה ומפוארת, ו-20-30 אלבומים שמעולם לא נכתבו, וגם לא ייכתבו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ