גבוה מכולם: דודו טסה בהופעה

החלומות מזמן לא במגירה, הבדידות כבר לא חונקת, והבחור הביישן שאהבתם והכרתם התחלף ברוקסטאר מפוצץ ביטחון, שבא לתת שואו ענק בכל מחיר. הכירו את דודו טסה החדש

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

כשהוא ממשיך לשמור על קצב כמעט קבוע מאז 2009, גם האלבום החדש והעשירי במספר של דודו טסה, "עיר ובהלות", יוצא כשנה אחרי האלבום הקודם. האלבום ממשיך את ההתעסקות הבלתי פוסקת של טסה ביחסים שלו עם עצמו ועם הסביבה, וחושף עוד שכבה מזוקקת של כנות. הספקות, החרדתיות וחוסר הביטחון עדיין מוצאים ביטוי במילות השירים, אבל טסה מודל 2014 הוא כבר לא הזמר הזה שמגיע מלמטה ומפתיע את הפלייליסט בנוכחותו. עם שובו מסיבוב הופעות מוצלח בארצות הברית, ולאחר דרך ארוכה ועיקשת של עשייה מוזיקלית שמיצבה אותו כאחד היוצרים המוכשרים והמעניינים במוזיקה הישראלית, דודו טסה הוא זמר שהפלייליסט אינו שלם בלעדיו.

» דודו טסה - כל הכתבות

את כל המטען הזה הוא מביא איתו להופעת ההשקה של האלבום החדש בשישי האחרון בבארבי. הקהל ההטרוגני במגוון הגילאים מספק עוד הוכחה להתמקמות המרשימה של טסה בלב המיינסטרים המקומי, ומהתו הראשון של "עיר ובהלות" שפותח את הערב אפשר כבר להבין – טסה ממש לא נבהל. עם החברים שמלווים אותו על הבמה, ובגיבוי לוחות תריסים ענקיים שמשמשים כמסכי הקרנה לדמותו במעגל סגור, הוא מרגיש בבית מול קהל אוהד, שגם יודע להצטרף אליו כשהוא ממשיך עם "לשים ת'ראש", גם הוא מהאלבום החדש. בכלל, במהלך הערב מתקבלת תחושה שכולם יודעים את המילים, אבל בניגוד להופעות עבר של טסה ובהתאם למעמדו החדש, היום כבר נמצאים מולו לא רק מעריצים אדוקים. בעוד שאת להיטי הרדיו החדשים והישנים ("איזה יום", "לולה", "הלילה לא" ו-"זוזי" למשל) כולם שרים בקול, דווקא פנינים כמו "שכחתי לאהוב" או "בדיוק בזמן" שקיבלו פחות חשיפה והתחבאו עמוק בתוך אלבומיו המלאים, לא כולם מכירים. לטסה זה לא ממש מזיז והוא נותן את הכל על הבמה. שפת הגוף שלו אומרת ביטחון, לעיתים אף יותר מדי עד לגבול הזיוף, וכשהוא משוחרר ובטוח מאי פעם הוא מרשה לעצמו גם לפלרטט עם הקהל ולתת זמן לשאלות. כשהבנות מאחוריי מתעניינות אם הוא פנוי להובלה, הוא מוביל לשיר הבא עם "יאללה בארבי". 

נכנס מספיק אור. דודו טסה בהופעה (צילום: יוסי חלילי)מכווית ועד נעמי שמר

אין הרבה חדש תחת השמש המוזיקלית של טסה. מה שעבד עד כה עובד גם הפעם – הרבה רוק'נרול בגוונים שונים: איטי, מהיר, רך או בועט – הכל הולך. האלקטרוניקה הממוחשבת של ניר מימון מוצאת גם היא את דרכה אל המפגש עם מיתרי הגיטרה החשמלית, ואל האלמנטים האוריינטליים שהיו שם תמיד.  שלישיית כלי המיתר מצליחה דווקא להוסיף עניין. ב"אשרב כאסכ ותהנא" המעולה שגם פותח את הסשן הכוויתי של המופע, מקבל גם הקנון את הכבוד הראוי וביצועים מעולים ל"וואלה עג'בני ג'מאלכ" ול"פוג אל נח'ל" עושים חשק לעוד. בהדרן יוצאים מהשגרה עם עיבוד אוורירי במקצת ל"משטרה" ואז דודו שר עם כל הבנות בקהל את "מעליות". בסיום, כמו תמיד, זה רק הוא והגיטרה הקלאסית, עם האינטרפטציה המאוולית והאינטימית שלו ל"אני גיטרה" שכתבה נעמי שמר לבני אמדורסקי בזמנו. היא בטח לא שיערה אז שזמר צעיר שהקליט בגיל 13 אלבום שירים ים-תיכוני ישתמש כדרך קבע בקטע הזה, כדי להיפרד ולהגיד תודה.  דודו טסה צלח דרך ארוכה מאז האלבום ההוא בגיל 13, ועד היום. תוך שהוא מגבש את הזהות העצמית והמוזיקלית שלו, טסה השכיל ליצור לעצמו סגנון ייחודי שמבטא נאמנה את מה שיש לו להגיד. עכשיו, אחרי שהוכיח לכולם ולעצמו שהוא יכול, ואחרי שזכה לחיבוק המבקרים והקהל, הוא חייב להבין לאן הוא ממשיך מכאן ולהציב רף חדש לעשייה שלו. בסופו של דבר, גם הוא יודע שבסוף מתרגלים להכל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ