כשנינט נכנסה לגמילה: איך היה מופע המחווה לאיימי ויינהאוס? - ביקורת הופעות - הארץ

כשנינט נכנסה לגמילה: איך היה מופע המחווה לאיימי ויינהאוס?

נינט גנבה את ההצגה, אפרת גוש נתקעה עם המניירות ולירן דנינו הפתיע עם ביצוע חזק ומקצועי. למרות הביצועים הטובים והמטרה הנעלה, מופע המחווה לאיימי ויינהאוס היה ממלכתי מדי ולא הלם את הזיכרון של הזמרת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוחאי וולף, עכבר העיר

כשענקית הסול הבריטית איימי ויינהאוס, הלכה לעולמה באופן טראגי, כיאה לאגדת רוק אמיתית, היה ברור שהיא הולכת להיזכר לדורות. מופע המחווה, שהפיקה חברת ויינר תקשורת עבור עמותת "לב אוהב" על הבמה המכובדת של התיאטרון הלאומי, לב הקונצנזוס הישראלי, ודאי לא היה חלק מהתכנית. בין רשימת המכובדים אפשר היה לראות את ציפי לבני לדוגמא. מעניין מה ויינהאוס, לא בדיוק דמות חינוכית, שהמילה fuck מופיעה תכופות בשיריה, היתה אומרת לו הייתה יודעת שיו"ר האופוזיציה לשעבר יושבת במופע המוקדש לשיריה. אם היתה חסרה גושפנקא לכך שויינהאוס השאירה חותם על תרבות הפופ של זמננו, על אף פועלה הקצרצר, המופע ניפק אותה בענק.» מופע מחווה לאיימי ויינהאוס - כל הפרטים 

אמנית מסוגה של ויינהאוס, שהיתה אגדה עוד בחייה עם סגנון והגשה ייחודיים לחלוטין, היא מלכודת לא פשוטה: נראה שכאשר מנסים לשיר ויינהאוס קל מאוד להיגרר ולנסות לשיר כמוה. כמובן שזה אזור מסוכן להיכנס אליו, משום שיש מעט מאוד זמרות (וזמרים הרפתקניים), שיכולים להיתלות באילנות גבוהים כאלה. למרות שויינהאוס לא המציאה את הקול השחור וגם לא את הניסיון הלבן לשיר מוזיקה שחורה, טביעת האצבע המוזיקלית שלה, ובעיקר העומק והכנות שלה בלתי ניתנים לחיקוי. הסיבה העיקרית שבגללה המוזיקה של ויינהאוס עובדת טוב כל כך היא החיבור האדיר שלה לשירים. כשבקליפ ל-“Back to black” היא הולכת להלוויה של ליבה שלה, אי אפשר שלא להאמין לזה. לא מספיק לשיר את השירים האלה, צריך גם לחיות אותם.בסינגלים שלה זה עבד יותר טוב. אפרת גוש (צילום: נועה מגר)

המופע התבסס, כראוי למופע מחווה לדיווה, בעיקר על זמרות, ובעיקר על יוצאי תכניות ריאליטי שירה, "כוכב נולד" והיריבה הגדולה “The Voice”. כמחווה לויינהאוס, המופע נתן הרבה כבוד למקור, מה שהתבטא בעיקר בלהקת הליווי המצוינת שהייתה נאמנה להרכב שליווה את ויינהאוס. מחטיבת כלי הנשיפה דרך זמרי הליווי האנרגטיים, ועד לכובעים והחליפות ששידרו את אותה גרוביות וכיפיות של המוזיקה המקורית, עליזה גם כשהטקסטים קודרים. אבל כמובן שזה לא הכל - התפקיד הגדול היה כמובן של הזמרים ובעיקר הזמרות. כאן אפשר היה לראות חלוקה לשני סוגי ביצועים: אלו שהסתמכו בעיקר על המקור: בשירה, בסגנון ההגשה ובלבוש, ואלו שניסו לתת פרשנות אחרת.מי שניסה לעשות ויינהאוס לפי הספר נקלע למחוזות של מנייריזם, כמו בביצוע של סיוון בנהם ל-“Wake up alone” או של מיכל שפירא ל- “Take that box”. גם אפרת גוש, שעשתה מעין עיבוד עיברי לויינהאוס בשיריה "אה אה אה" ו"ממחר דף חדש", נקלעה לאותו מקום בביצוע פושר ל-“Amy Amy Amy”. מי שלא הצליחה בחיקוי, היתה לירז צ'רכי, שהופקדה על “Back to black”, אולי הטוב בשירי ויינהאוס. צ'רכי היתה בולטת מאוד על הבמה אבל לא הצליחה להתמודד עם הטון הקודר והאפל של השיר.כנראה שחוסר היכרות עם השיר עושה טוב לביצוע. לירן דנינו (צילום: נועה מגר)

לעומתן, מי שהלך על זווית אישית יותר גם הצליח יותר. דיאנה גולבי הדהימה בביצוע מעולה לשיר המרטיט “Love is a losing game”, בהופעה ששאבה השראה דווקא מבריטית לבנה אחרת עם קול שחור עמוק, אדל. איה כורם, שתמיד חשבתי שיש לה קול מצוין אבל חומרים בינוניים, הוכיחה מה היא מסוגלת ב-“Me and Mr. Jones” המקפיץ. נינט, השם הגדול באירוע, סיימה את המופע כיאה למעמדה בשיר המזוהה ביותר עם הדמות של ויינהאוס, “Rehab”, בעיבוד מיוחד שהתחיל א-קאפלה כאשר הלהקה מוחאת כפיים. מי שהפתיע לטובה היה דווקא לירן דנינו; לפני המופע התראיין דנינו לעכבר העיר והודה כי הוא לא מעריץ את ויינהאוס ולא מכיר את שיריה. אולי דווקא בזכות חוסר ההיכרות עם המקור הוא נתן ביצוע חזק ובלתי משוחד ל-“Valerie” . הביצוע הטוב ביותר במופע שייך, ובלי הרבה תחרות, לסיוון טלמור שהתחברה לגמרי ל-“Just Friends”. הביצועים האלו הצליחו להתקשר לויינהאוס בלי להיות ספוג השראה ממנה, וכך מייצרים קאבר טוב.הביצוע הטוב של הערב. סיון טלמור (צילום: נועה מגר) מילה לסיום צריכה להיאמר על מעמד האירוע. איימי ויינהאוס הייתה הכל חוץ מדמות ממלכתית: היא כיבסה את הכביסה המלוכלכת שלה לעיניי כל, ורוב חייה היוותה דוגמה מופתית לאורח חיים בעייתי. המוזיקה שלה הייתה סוערת ומושכת לא למרות אלא בגלל האישיות שלה. עם כל ההקפדה וההשקעה במופע לפרטיו, הממלכתיות של המעמד לא הלמה את מושא המחווה. אי אפשר לשמוע שירים סוחפים כמו “Valerie” או “Rehab” כשהקהל המעונב ספון בכיסאות. צריך לקום ולרקוד, וזה בעיקר מה שהיה חסר במופע. בין אם בגלל הקהל עצמו או האמנים המבצעים, המופע לא התרומם וגג האולם לא עף באוויר מאמוציות ואנרגיות. מופע מחווה לאיימי ויינהאוס צריך להיעשות בפורמט אחר: פחות ציפי לבני ויותר סקס, סמים ורוקנרול.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ