הדג נחש בקלאסי רוק: השילוב בין היפ הופ לקלאסי התברר כהצלחה

אמש פתחו הדג נחש את העונה השנייה בסדרת מופעי קלאסי רוק, שמפגישים בין הרכבי רוק ל"תזמורת המהפכה" הקלאסית. יחד הם הוכיחו שהשילוב בין היפ הופ לקלאסי לא רק אפשרי, הוא גם יכול לייצר תוצאה שגדולה מסך חלקיה

יוסי חלילי, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יוסי חלילי, עכבר העיר

בחיים יש שילובים שלא ממש הולכים יחד. שמן ומים למשל, אף פעם לא יתחברו בטבע. עד אתמול, נראה היה לי שכמותם גם היפ-הופ ומוזיקה קלאסית. הניסיון של האופרה הישראלית לחבר בין להקת ההיפ-הופ הציוני הדג נחש ל"תזמורת המהפכה" הקלאסית במסגרת סדרת המופעים קלאסי רוק, אף העלה בתחילה מחשבה כי השם "מה קשור?" יהלום יותר את המופע. אז נכון שסדרת המופעים של השנה שעברה קצרה שבחים והצליחה לחבר יוצרים ישראליים עם המוסיקה הקלאסית, בזכות עיבודים תזמורתיים שהלבישו להיטים מוכרים בלבוש חדש ומאתגר. אבל הפעם זה נראה היה כיומרה מוגזמת מדי: היפ-הופ וקלאסי? ובכן, נראה שלא בכדי נבחר השילוב הזה כמופע הפותח של סדרת קלאסי רוק לעונה החדשה של האופרה הישראלית. שכן ככל שהקצוות רחוקים יותר, נדמה שהחיבור שנוצר מהתרכובת הכימית החדשה שמתקבלת חזק ומהנה יותר, וזה בדיוק מה שהצליחו לעשות זהר שרון ורועי אופנהיים שניהלו את המעבדה המוזיקלית הזו, יחד עם שביעיית הגרוב הירושלמית.» סדרת מופעי קלאסי רוק - כל הפרטים» איך היתה ההופעה של נינט בעונה שעברה?סופר קלאסיקו את "הדג נחש" נדמה שאין צורך להציג. עם 15 שנות פעילות מאחוריה, שישה אלבומים מוצלחים ואינספור להיטים חורכי פלייליסט ורחבות ריקודים, הפכה הלהקה לנושאת הדגל של המוזיקה השחורה בישראל, ותפסה לה מקום נכבד בלב המיינסטרים המקומי. בשורת הגרוב שיצאה מציון בשנת 2000 עם אלבום הבכורה של ההרכב הלכה וצברה תאוצה יחד עם האג'נדה החברתית והטקסטים הנוקבים שהתלוו אליה. מאז ועד היום, בהופעות בארץ ובחו"ל, ממשיכים חברי הלהקה לנצל את הבמה בכדי לבקר את הרעות החולות של החיים בישראל ולהסוות את דברי התוכחה שלהם בעטיפה של קצב מרקיד ומשמח. נראה שזה בדיוק מה שעשה את זה לשני ירושלמים אחרים, שרון ואופנהיים, שהקימו ב-2004 את אנסמבל המוסיקה הישראלי "תזמורת המהפכה", בכדי לשבור את הקונספט המוכר של הקונצרט הקלאסי ולתת במה לרעיונות יצירתיים ומרעננים. התזמורת, שמונה כ-30 נגנים, בחרה לטפל בכמה מהלהיטים היותר מוכרים מהרפרטואר הרחב של "הדג נחש", ותפרה להם עיבודים חדשים בצביון קלאסי מודרני. לקהל הרב שמילא את המשכן לאומנויות הבמה בתל אביב נותר רק לנסות ולנחש איך יישמע השילוב הזה. שוברים את הקונספט המוכר של הקונצרט. תזמורת המהפכה (צילום: אורלי נקלר) זה מתחיל טוב כבר עם הודעת הקריין המוקלטת שמודיעה בהומור על העתיד לבוא. המשפט "אנחנו מזמינים אתכם ל...זוז" נותן את האות לאופנהיימר המנצח שמניף את שרביטו הדקיק ומפעיל את האנסמבל שלו. על רקע תפאורת האופרה "קוולריה רוסטיקנה" צצות שבע דמויות עטויות גלימות שחורות ובידן נר, כשביניהן מתרוצצת לה סולנית הסופרן אפרת אשכנזי ופותחת בשירה אדירה. הדמויות מסתדרות בשורה וכשפניהן מורכנות ומוסתרות מתחילות לזמזם משפט מוכר לאוזן. אט אט זה מתבהר גם לפרצופים המבוגרים יותר בכסאות האולם המרופדים: "וזה לא מזיז לאף אחד ת'תחת", הוא המשפט הראשון שנבחר לפתוח את ההופעה הזו. "אני מאמין" – גרסת האופרה. משם הדרך להתפוצצות כבר קצרה. השביעייה מסירה את מעטה הגלימות ותופסת מקומות על כלי הנגינה תוך תיאום נהדר עם תזמורת הנגנים המורחבת שמתחתיה. העיבודים המוזיקליים שהכינו שרון, אופנהיים ושותפיהם לפרויקט המופע המשותף הזה מתגלים כקסומים ומרעננים גם (ואולי במיוחד) לאוזניים שצברו שעות על גבי שעות של גרוב תוצרת המכונה של "הדג נחש". דפקו כניסה. הדג נחש ואפרת אשכנזי (צילום: אורלי נקלר)זכורים במיוחד היו הביצוע הנהדר ל"בסלון של סלומון" שכלל פתיחה עדינה ומאלפת של חטיבת כלי המיתר ואלתור של שאנן סטריט שקבע "אז בוא נרים את המשכן" (במקום "את הבניין" בגרסת המקור), תוך שהוא מראה לכולם את הכרס המטופחת שלו; גרסה אוריינטלית-קלאסית מעניינת ל"סטטיסטיקה", וביצוע נדיר ביופיו ל"אף אחד", שהתחיל עם החצוצרה של ספי ציזלינג והמשיך בשת"פ עם הקול המהמם של אשכנזי שהחליף את זה המהמם לא פחות של מזי כהן בשיר המקורי. יצאו מנצחים היה קצת מצחיק לראות את השביעייה על הבמה, שבימים כתיקונם משתדלת לקפוץ כמה שיותר וליצור כאוס בימתי פרוע, מחכה בסבלנות בכל פעם לאות מאופנהיים המנצח, שנדמה כשולט על כל אחד מהחברים באמצעות מוט הניצוח שלו. אך נדמה כי גם המנוצחים עצמם יודעים שזה השתלם, שכן לא נראה כי קירות האולם המעונב של המשכן לאומנויות הבמה חזו יותר מדי פעמים בקהל שלם (צעיר ומבוגר כאחד), שעומד על הרגליים ורוקד לצלילי מקצב מזרחי של שלושה רבעים או נע מצד לצד לצלילי היפ-הופ ישראלי משובח. הדבר היחיד שהעיב על כל החגיגה היה דווקא הסאונד, שהיה חלש ומעומעם בגזרת הווקאל והשירה. לא משהו שאפשר להגדיר כגרוע, אבל כמאמר השיר – "זה לא מספיק".חיכו לאות מהמנצח כדי להתחיל להשתולל. הדג נחש (צילום: אורלי נקלר)אחרי התודות והפרידה, כולם נשארים לעמוד ולהריע ואז אני מבין שגם במשכן אפשר לראות הדרן, ועוד איזה. החבורה חוזרת במהירות ומבצעת שני שירים נוספים, כשעיבוד הסמבה א-לה קרנבל בריו דה ז'ניירו ללהיט "גבי ודבי" נרשם כאחד הביצועים הבימתיים הטובים שראיתי בשנים האחרונות. מסתבר אם כן שאפשר לערבב שמן ומים. כש"תזמורת המהפכה" הופכת את סדר המולקולות והחברים מ"הדג נחש" אחראים לשואו, הנחש הזה הופך לדג זהב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ