עידן חגואל, עכבר העיר
עידן חגואל, עכבר העיר

בתמימותי חשבתי שהמטרה של פסטיבל הפסנתר היא לארגן הופעות על טהרת הפסנתר. זה השטיק שעליו נולד הפסטיבל הזה מלכתחילה, לא? כך זה היה בתחילת הדרך עם ההופעה של מאחורי הצלילים, או המפגש המהפנט בין שלומי שבן ופורטיס. ממתי פסטיבל הפסנתר הפך לפסטיבל שפסנתר הוא רק עוד כלי ברקע? ערן צור הופיע השנה עם תזמורת כלי מיתר מלאה, כנראה שיהיה שם פסנתר אבל זה לא חובה. רוקופור חיממה את רחבת הפסטיבל בסוזן דלל בעוצמה מלאה של חשמלית, בס ותופים. וכן היה שם גם פסנתר. ההופעה הייתה מעולה, אבל בואו נאמר את האמת, הפסטיבל הזה כבר לא פסנתר. הפסנתר הפך למעין מטפורה לא ברורה שמרחפת מעל הפסטיבל.» מה כדאי לראות הערב בפסטיבל הפסנתר?» פסטיבל הפסנתר 2011» פונץ' בהופעה - כל הפרטים» אמש בפסטיבל: אהוד בנאי המציא עצמו מחדשעל הבמה של פונץ' הוצבו שני פסנתרים, אחד בכל צד של הבמה. ששת חברי הלהקה עלו, יוסי בבליקי פתח באקורדים דרמטיים, אלי שאולי הצטרף עם חשמלית מערבונים וההופעה החלה כמו בסרט עם השיר הכה מעולה, "יש לך מקום". לבבליקי אין את הקול הכי מאומן בשפירא ושבזי אבל הוא זמר נשמה אמיתי. כפרפורמר הוא חף ממניירות מאצ'ואיסטיות-קלישאתיות של רוקר ישראלי מצוי. בבליקי עומד על קצה הבמה במלוא המובן ועונד את ליבו על השרוול. גופו נע ומתעוות כשהוא שר את אמת חייו. ממש כמו מוריסי בימיו הרזים והקלילים. "אל תפחד" הוא השיר השני. הרומנטיקה של פונץ' לא גולשת אל הסכריני והלא נוח. רק פשטות צרופה עם רגישות פופית. הם לא מנסים לרגש בכוח, הם מתרגשים ונסחפים ואחריהם יבוא מי שמעריך.לא מנסים לרגש בכח. פונץ' (צילום: מאי קסטלנובו) בבליקי נרגש בהופעה. הוא מספר על היום בו כתב את "נדמה שישוב" בעליית הגג של הוריו, וכבר מיד דמיין איך השיר בוקע מכל סמטת רחוב בעיר. הוא נזכר איך בכה בשירותים של אולפן ההקלטות כשהבין שהוא לא זמר מספיק גדול כדי לבצע את שיר החלומות שלו. אז נשבע שביום בו יהיה לו מספיק כסף הוא יגנוז את ההקלטה. עד עצם היום הזה הוא לא עמד במטרה, אבל הביצוע בסוזן דלל נתן לסיוט הישן שלו חיבוק חלומי. "שיטוט ברחובות", מהטובים שבהמנוני הלהקה, מקבל ביצוע עדין על אקוסטית, ומילות השיר ממשיכות להדהד; "עוד לא למדנו שום דבר משיטוט ברחובות, לא שמהבית-ספר נשאר לנו משהו". בבליקי מזכיר לקהל שיש אורח מיוחד שעומד לעלות לבמה: "פונץ' היא להקה שלא מסכימה על שום דבר אף פעם. אבל השבוע הסכמנו על שני דברים. אחד, שהחוק שעבר השבוע בכנסת הוא ביזיון נוסף של ממשלת ישראל הנוכחית. הדבר השני היה שמיכה שטרית מלך". שטרית מצטרף לביצוע שירו "חיפה מול הים" ו"אם כבר לבד" של "נטשה".בבליקי מראה שיש קצת פסנתר בפסטיבל עם "מלחמה ושלום", מאלבום הסולו האחרון שלו - "האגרוף". אבל עוד לפני משתף בסיפור על הרגע בו כתב את השיר כשבנו עבר ניתוח: "הוא התאושש אבל אני לא". בבליקי נשאר מאחורי הפסנתר ל"האיש שלא ידע להיפרד" ולביצוע סוחף של "הוא מסתכל בה כל הזמן". זמרת הליווי של הלהקה, דנה בקר, קיבלה בשיר תפקיד יותר דומיננטי והיא ממשיכה לבדה ב"חוזה ששווה זהב". יציאה קברטית שתופיע באלבום הסולו שלה. "עדינה (חייל אמריקאי במיטה)" בביצוע שמעלה באוב מועדונים אפלוליים בתל אביב של שנות ה-80 מסיים את המנה העיקרית. לקינוח, "אני מאוהב בבחורה מבת ים", ועיבוד פסנתר מיוחד ל"כוכב מהלילה" כשבועז כהן לוקח פיקוד על הכלי שלשמו הוקם הפסטיבל. מהדברים הבודדים שהלהקה הסכימה עליהם. שטרית עם פונץ' (צילום: מאי קסטלנובו) פונץ' הם סוג של נס מדהים במוזיקה הישראלית; זה נס שהם קיימים, זה נס שיש כותבי שירים בחסד עליון כמו בבליקי וזה נס שהם עדיין בסביבה מאז אמצע שנות ה-80. אבל גם בפסטיבל הזה ב-2011 , חבל שכמעט 30 שנה אחרי הקמתם, אחרי רצף שירים ואלבומים באמת משובחים, עדיין נשארו כמה כיסאות פנויים באולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ