שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שלמה ארצי בהופעה: סוס מנצח לא מחליפים

גם כשהוא שר על 'ארץ חדשה' שלמה ארצי הוא סמל הישראליות המוכרת, היציבה והאהובה. טל הנדלס נסע לרעננה לראות את הברוס ספרינסטין המקומי מצליח שוב לכבוש את הקהל

טל הנדלס, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל הנדלס, עכבר העיר

מתישהו בחלק הראשון של ההופעה שלו אתמול ברעננה (חמישי) שר שלמה ארצי על ארץ חדשה. וכמנהגו בקודש, שירבב במהלך הפזמון האחרון כל מיני מילים שלא נכתבו בטקסט המקורי, תוספות עכשוויות שמעניקות איזה ערך מוסף להופעה חיה. במהלך אותו הפיזמון סיפר ארצי על הארץ החדשה שנולדה במהלך קיץ 2011, שאת עונת ההופעות שלו הוא חותם בימים אלה. ארץ חדשה של מחאות, של יציאה לרחובות, של חזרתו של גלעד שליט. זה נכון, באמת השתנינו הרבה, אנחנו כבר לא אותה הישראל שהיינו במסע הקיץ הקודם שלו, ואפילו לא אותה ישראל של החורף האחרון. אנחנו שונים בתכלית, חוץ מפרט אחד קטן – שלמה ארצי. הוא נשאר בדיוק אותו הדבר. סוס מנצח לא מחליפים, ואין סיבה לתקן מה שאינו מקולקל. הרי אם לא היתה לנו את נקודת היציבות החיצונית הבלתי תלויה הזו, מי היה מספר לנו עד כמה השתנינו?שלמה ארצי בהופעה - כל הפרטיםכמה טוב שבאת הביתה היחס שלנו לקיבעון שכזה יכול להתבטא בשני אופנים מרכזיים. או שזה נהיה ממש משעמם ואנחנו זונחים אותו ומבקשים להתרגש ממשהו חדש, או שדווקא נאחזים בעוגן ומשתדלים להישאר יציבים בים הסוער. נדמה שארצי שייך לאופציה השנייה, ואף יותר מזה, יכול להיות שהוא הוא הסמל האולטימטיבי של היציבות הבלתי נמאסת הזו. לא משנה איזה מילים תקראו עכשיו על ההופעה שלו באמפיפארק רעננה, התמונה שתצטייר לכם בראש תהיה זהה. מספיק לומר שלמה ארצי והויזואליות כבר תעשה את שלה. אותה המגבת, אותם מכנסי הג'ינס והחולצה השחורה, אותם נעלי ההתעמלות, אותה ירידה אל הקהל בכל שיר שני, אותו מאיר ישראל ואותו אבי סינגולדה. אפילו הקול שלו לא השתנה, ונותר נקי, חד ומוכר. אין מה לעשות, יש משהו מנחם בידיעה הזו, בסילוק האגרסיבי של הלא נודע.

גם השירים הם אותם השירים, וזה באמת לא משנה איזה 20 וכמה הוא יבחר לבצע במהלך שעתיים וחצי. כל אחד ואחד מהשירים שלו מוכר בצורה יוצאת דופן, כל הקהל יוכל לפחות לזמזם אותו אם לא לשיר את כל המילים, וכל שיר יוכל להפוך במהלך ההופעה להמנון אצטדיונים מרשים. וזו בדיוק החוויה בהופעה של שלמה ארצי, מכל הבחינות. אפשר לדוש ולדון בלמה ואיך הפך לכל כך קונצנסואלי אי שם בשנות ה-80, אבל זה לא ממש חשוב. מה שחשוב זה שפעם אחר פעם מגיעים אלפים (שישה אלפים במקרה הנוכחי) לראות את האמן הפופולרי הזה, והעוצמה שמביאה עימה הכמות הזו הופכת כל הופעה לסוג של ארוע חד פעמי. כל שיר המנון, כל המנון - שיר איצטדיונים. שלמה ארצי בהופעה (צילום: רמי זרנגר)

מי הבוס?  כשנקודת הפתיחה כל כך טובה, מה כבר נותר לומר על המוזיקה? גם במקרה הזה, לא מדובר בפראייר. סביב ארצי עומדת להקה מרשימה באיכותה, מהשורה הראשונה שיש לנו להציע. אבי סינגולדה הבלתי נלאה על הגיטרות, פיטר רוט על הבס והמיקרופון, מאיר ישראל על התופים והקצב, ולפעמים גם הוא תופס מיקרופון, טל פורר על הקלידים, ועוד נשפנים וכלי מיתר והתמונה השלמה נראית טוב מתמיד. זה נכון שהשירים של ארצי בהחלט עושים את העבודה, אבל ההוכחה לאיכות הלהקה מגיעה דווקא בגרסאות הכיסוי שנשתלות פה ושם לאורך ההופעה. "עוף גוזל" שביצע ארצי עם מאיר ישראל, "Let's Twist Again" ו"Hit The Road Jack" הן רק כמה דוגמאות. דווקא במהלך השירים האלה, שהם לא חלק מהרפטואר הפרטי של ארצי, מתחוור עד כמה כיף לשמוע את הלהקה מנגנת ביחד ועד כמה  הרמה שלה גבוהה.שלמה ארצי הוא תופעה די ייחודית במוזיקה הישראלית. הוא הברוס ספרינגסטין שלנו, הבוס הגדול. פרט אולי לברי סחרוף, אין פה ממש אמנים שיכולים להחזיק קהל כל כך גדול במשך שעתיים וחצי ובסוף לגרום לו להתחנן לעוד. אין הרבה אמנים שיכולים לכנס תחת פיסת שמיים אחת קשת כל כך רחבה של אנשים, ילדים, זוגות צעירים ומבוגרים, חובשי כיפות, אשכנזים, מזרחים, ימנים ושמאלנים. ואין מישהו שדרך האומנות שלו מספר לנו מי אנחנו, מעצב את פסקול חיינו, מסמל את הישראליות השלמה שמגיעה מהאמצע אבל מקריסה לתוכה גם את רוב השוליים. אולי יש אחד כזה, קוראים לו יאיר לפיד, וגם בעורפו ארצי כבר נושף עם הטור החדש שלו באחד ממדורי סוף השבוע הגדולים בעיתונות הישראלית. מי יודע, בקצב הזה אולי גם אותו יריצו לרשות הממשלה. שלמה ארצי בהופעה - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ