מרסדס בנד בהופעה: מפלצות הרוקנרול יודעות גם ללחוש

למרות ששירים שקטים ומלודיות נעימות הם לא בדי אן איי שלהם, חברי מרסדס בנד סיפקו הופעה אקוסטית מעניינת, מגוונת ומושקעת. כמה חבל שהקהל לא ידע להעריך את זה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

"מרסדס בנד" במופע אקוסטי. ושוב. "מרסדס בנד" במופע אקוסטי. מי שמכיר את הלהקה יודע שיש פה סתירה פנימית, ניגוד עניינים שכזה. אותה הלהקה ששיחררה זה עתה אלבום שלישי שממשיך את הקו של אלה שקדמו לו עם רוק אגרסיבי עמוס זעקות. אותה הלהקה שחלק מחבריה ובראשם הסולן, גל תורן, כיכבו במיני סידרה, "תעשה לי ילד" שכבר הפכה לקאלט, בה הציגו את דמות הרוקר הנוירוטי, הילדותי והפרוע. אותה הלהקה שיצרה את השורה האלמותית "משנכנס אדר, אמא שלך זונה", עלתה אמש (רביעי) לבמת הזאפה בת"א והשיקה את "ינשוף", המופע האקוסטי החדש שלה.מרסדס בנד בהופעה - כל הפרטיםניסוי כלים 

אבל איך, איך לעזאזל מצליחים לתרגם את האנרגיות והכריזמה הלא סבירה של המפלצת הזו לתוך קופסה אקוסטית ולא לעשות פשע נגד האנושות? באמצע הערב ניסה גל תורן לחבר שני משפטים שלמים ואמר: "אני חייב לכם הסבר על מה שקורה פה. אתם הגעתם ל(זעקת רוק אנד רול על גבול המטאל-ט"ה), ואנחנו נותנים לכם (נהמה עייפה וחלושה-ט"ה)". ללא ספק ניסוח מדויק של האווירה האופפת את המופע מרים הגבה הזה. ההסבר הוא שלפני כשנתיים (תורן: "לפני חצי שנה. או ארבע שנים") התכנסו בבקתה באמצע ואדי ועיבדו במשך שבוע חלק מהרפטואר שלהם, חלקו הגדול מעולם לא הוקלט באופן רשמי, לגרסאות אקוסטיות. אנחנו, כך גילינו, שפני נסיונות לעיבודים שבעוד כשנתיים יגובשו לאלבום אקוסטי שלם. ואם ככה נראה הניסוי, אפשר להתנדב להיות השפנים, שום רע לא ייצא מזה. לאורך שעתיים נשזרו זה בזה הרבה שירים לא מוכרים לצד להיטים גדולים משלושת האלבומים המוכרים. "עד מתי" היה השיא הראשון של הערב כשגיא שמי סיפק תצוגת תכלית מרהיבה על הגיטרה האקוסטית, והעניק לשיר המוכר ניחוח ספרדי שלא היה מבייש את דיויד ברוזה. חלקו האחרון כלל הרמוניה ווקאלית מקסימה בין כל הישובים על הבמה. לא שכולם בהכרח זמרים מוכשרים, אבל אפשר היה לראות על הפנים שהם מעט נבוכים ובעיקר נהנים מהאפשרות לשחק קצת עם דברים שלא היו מוכרים להם עד כה. גם "המשביר" לא מפספס ושומר על האנרגיות המקוריות, אפילו בגירסה אקוסטית. עושה חשק לשים את הדיסק באוטו באמצע הלילה ולצעוק עם חלון פתוח. "דיסקו קלאב" היה אולי השיר הראשון שקיבל מתיחת פנים של ממש תחת הכלים האקוסטיים והפך לגרסת קאנטרי שגרמה לתורן בפעם הראשונה לקום מהכיסא שנדמה שכובל אותו לאורך כל הערב. המופע גולש לתוך מחוזות אפלים עם "אולי תלכי" הבלוזי, ומיד לאחר מכן חוזר להקפיץ עם "בואי ונביא לך ת'פאנק" שמביא את הזאפה לנקודת רתיחה. מבוכה מהולה בהנאה. חברי מרסדס בנד בהופעה (צילום: נעמה רבן)מחאה אקוסטית שיא הערב הגיע, איך לא, עם "צועק לך ברוטשילד" הרלוונטי מתמיד. אבל האקטואליות היא לא מה שהפך את הביצוע הזה לבלתי נשכח. השיר הזה הוא ההוכחה שאינה משתמעת לשני פנים שמרסדס באו לעבוד. זה לא מופע שנעשה על רגל אחת. מספיק לראות את המאמץ העילאי שמשקיעים כל הנגנים בביצוע הזה בשביל להבין שנעשו הרבה חזרות מאחורי הקלעים. בלטו במיוחד שני הגיטרסיטים שבפעם הראשונה והאחרונה לאורך הערב חדלו לחייך כדי שיוכלו להתרכז רק בלנגן, להישאר בקצב אחד עם השני, להקשיב ולהשיב. אם נשאל מה הוא הערך המוסף של מופע אקוסטי שכולל גם גרסאות חדשות לשירים מוכרים, התשובה מתכנסת לביצוע האחד הזה. גם מי שלא שם לב לגבינים המתכווצים במצחם של הגיטריסטים ידע להעריך את מה שראה, אפילו ברמה הלא מודעת.

גם המיקום לא נבחר במקרה. למופע אקוסטי עמוס כלים (שלוש גיטרות, בס, תופים, כלי הקשה וקלידים) דרוש סאונד מדויק שיעביר את המסר כפי שהתכוון המשורר. והזאפה הוא הבית המתאים ביותר למופע שכזה. קשה לראות איך הרושם הזה יצליח לעבור במקומות אחרים. באותה הנשימה, הנקיון הזה מבליט גם את החסרון הגדול. בין הלהיטים לשירים החדשים המוצלחים אפשר היה לשמוע כמה וכמה ביצועים שלא כל כך סיפקו את הסחורה. בחלקים מסוימים במופע מצא עצמו הקהל נודד למחוזות אחרים, ובמופע ישיבה אקוסטי הנדידה הזאת בולטת בהרבה ממופע רוק עמוס רעשים ולכלוכים. הנקיון של הסאונד הבליט פי כמה וכמה את הרחשים בתוך הקהל בכל פעם שאחד השירים לא הצליח לתפוס את תשומת ליבו המלאה. באותם הביצועים הפחות מוצלחים זה לא כל כך הפריע, אבל בשירים טובים שדרשו מאמץ מצד הקהל הפגיעה הייתה משמעותית מאוד. דוגמה מובהקת היא השיר "אלמנה" שלא הוקלט באף אלבום ולולא הפרעות מהקהל היה זוכה לביצוע מרטיט, דרמטי ומרתק.הלהקה באה לעבוד, הקהל בא להסתובב. מרסדס בנד בהופעה (צילום: נעמה רבן)

בסופו של דבר, אפשר לומר שמרסדס עשו מהלך אינטיליגנטי ומחושב. ברוב המכריע של חלקי המופע ההימור על העיבודים האקוסטים וההסתמכות על כשרון הנגנים הוכיח את עצמו ללא ספק. לצד זה, גם למעריצים של המרסדס הרועשת יש מה לחפש במופע הזה, הרבה בזכות תורן שלא ממש מצליח לעצור את עצמו מלעמוד ולרקוד, ולא חודל מלעשות את הפרצופים המוכרים שלו תוך כדי שירה. מרסדס הציגו מופע מאוזן ומדויק, והוכיחו שוב שעל אף המסכה הפרועה והספונטנית שלהם, מדובר בלהקה רצינית ובוגרת שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה. מרסדס בנד בהופעה - כל הפרטים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ