בא בלילה: פסטיבל הרוקנרול של רונה קינן - ביקורת הופעות - הארץ

בא בלילה: פסטיבל הרוקנרול של רונה קינן

קינן של הרוקנרול היא עדיין אותה קינן, רק הרבה יותר משוחררת. כלפי חוץ מדובר עדיין בקינן היפה והסולידית, פיצוצי הצבע באים לה מבפנים. דיסטורשנים שאיכשהו תמיד התחבאו אצלה תופסים הפעם את קדמת הבמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

הופעה רביעית בסדרת הטרמינל של רונה קינן. הופעת רוקנרול אל מול קהל עומד, "כקונטרה לתדמית הסגפנית מהופעות קודמות", אל מול קהל יושב. הגדרה אחרת מהקומוניקט מגדירה את הערב כ"פסטיבל של לילה אחד", וזאת על שום מה? על שום חלוקת הערב לתלת פאזי. משולש של מסלולי המראה, כשאל המסלול הראשון עולה סאן טיילור במופע יחיד (ובכל הזדמנות אחרת היינו קוראים לזה – מופע חימום), למסלול השני – להקת סינתיסייזרים אלמונית בשם הטרקלין, שלא בדיוק מצליחה להמריא, ולמסלול השלישי והאחרון רונה קינן בכבודה ובעצמה (שממריאה ועוד איך ממריאה), מלווה בסוללת נגנים עתירי שם: פסנתר, סינתיסייזרים, מלודיקה ופלוגלהורן – עדי רנרט; גיטרה חשמלית – ערן ויץ; בס וקונטרבס – יהוא ירון; תופים – יובל שפריר. בהמשך מגיע גם תורו של אסף אמדורסקי, שמופיע הערב תחת הגדרת האורח (בהופעות קודמות התארחו ערן צור ואסף אבידן). » רונה קינן בהופעה - כל הפרטיםחייבים להדגיש שקינן של הרוקנרול היא עדיין אותה קינן, רק הרבה יותר משוחררת. זה לא אומר שעכשיו היא תעשה סטייג' דייווינג, או שחס וחלילה תפרום חולצה ותחלוץ איברים נסתרים. לא. כלפי חוץ מדובר עדיין בקינן היפה והסולידית, שיער אסוף לזנב סוס, ז'קט מחויט, מכנסיים ארוכים וצבעוניות מתונה על גבול השחור/אפור. פיצוצי הצבע באים לה מבפנים. דיסטורשנים וחומות סאונד, שאיכשהו תמיד התחבאו אצלה גם בהופעות קודמות, בעיקר בסופי שירים, תופסים הפעם את קדמת הבמה. שלושה מסלולי המראה. רונה קינן (צילום: אורית פניני)אחיזת הגיטרה שלה בטוחה יותר. גיטרה שמקפיצה את השירים למחוזות רוק שמעבר לחוה אלברשטיין או ליהודית רביץ, השפעות מוכרות מן העבר. קינן עושה עכשיו את התפנית הנינטית הפרטית שלה, עדיין לא הולכת עד הסוף, עדיין לא מוציאה את השד מן הבקבוק, עדיין עוטפת עצמה בטונות של אינטימיות, רכות וכאב רווי יופי. רק שמבעד לכל אלה ההופעה הרבה יותר סוחפת מהופעות הישיבה. קינן בבארבי היא בדיוק הופעה שאוהבת את הבארבי והבארבי אוהב אותה. קהל עצום ורב שיודע ומכיר את השירים. חלקים נרחבים מ"המראות ונחיתות" האחרון, חמישה אחרים מ"לנשום בספירה לאחור" הראשון, מספר דומה מ"עיניים זרות" השני, ורק, אם אינני טועה, אחד בודד ("הבית האפור") מ"שירים ליואל", שקדם לאחרון. והיה גם אסף אמדורסקי. החיבור הזה שבינה ובין אמדורסקי עם שירים משלו ("יקירתי") ומשלה ("מבול") הקפיץ את ההופעה עוד יותר. ואז, כשהכל נגמר, עם העליצות החוגגת של "לחיות נכון", יושבי מטוס הגירל פאוור הרוקנרולי התייצבו למצב נחיתה, "או לה לה לה/ גם אני רוצה לחיות נכון/ או לה לה לה/ ושלווה גדולה תיפול עלי, תיפול עלי". זהו, נגמר. אפשר לפתוח חגורות. היתה יופי של טיסה.

» רונה קינן. ג' 16.10. בארבי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ