בא בלילה: מסע קוסמי בחסות "ג'אנקי ספייסשיפ" - ביקורת הופעות - הארץ

בא בלילה: מסע קוסמי בחסות "ג'אנקי ספייסשיפ"

המופע מספק חוויה של צלילה אל תוך מוזיקה פרופר. מוזיקה ספונטנית, היפנוטית, ללא גבולות. מוזיקה שעושה למצבי הרוח שלך מערבולת של רגשות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל רורברגר, עכבר העיר

מודה. את הג'אנקיז האלה לא הכרתי קודם. ובכל זאת, יום אחרי הופעתם של הג'פרסון סטארשיפ ברדינג 3, הרגשתי מין חובה מוסרית שכזאת לאחד חלליות ולהגיע ללבונטין 7, להופעה של הרכב שאמור אולי, ולו רק בגלל שמו, להעיף אותי הרחק מעבר לפחדים קיומיים ושואה גרעינית. ואכן עפתי. אבל בואו נקדים ונחשוף את העומדים מאחורי הג'אנקי ספייסשיפ האלה. כי מעבר לאלבום נעלם ראשון ("Tour One"), וראיון שנעשה איתם לפני כשנה ב"ציפורי לילה" הגל"צית, רב הנסתר על הגלוי. אז ככה, אומרים לי שכולם חברים, מכירים זה את זה כ־20 שנה. כלהקה הם חדשים יחסית (שלוש שנים). קאי בן דב (שירה, גיטרה, אלקטרוניקה) כותב את החומרים, איתמר בן זכאי מתופף, ושרון סולמי בסיסטית. שלושתם עם קשר ניו יורקי חזק. בן זכאי אף זכה לעבוד שם עם מוזיקאים טובים ומגוונים, המפורסמת שבהם היא ג'ולי קרוז. מורן צ'סטר מנגנת על צ'לו, וניסן ונטורה על גיטרה. עד כאן הנגנים. ההרכב הבימתי מרשים. הג'אנקיז מאחרים להופיע, שעה ומשהו מעבר לשעת היעד. נראה שממתינים לקהל, וזה ממעט להגיע. כמה חברים טובים, קרובי משפחה (חיבוקים, נשיקות), וזהו. אני כבר במתח, לא יודע למה לצפות. שם הלהקה מרמז על מסעות קוסמיים/פסיכדליים. הקטע הראשון ("Bitter Beast") אכן מוביל לשם. קוסמי. ארוך, מפותל, פלויידי במהותו. קאי רכון אל עמדת האלקטרוניקה; מורן מושכת בקשת; איתמר מפליא בנקישות רפטטיביות; שרון מרוכזת בבס, לוקחת את התפקיד ברצינות. שינויי קצב, התופים תופסים ריצה קלה. קאי תופס מיקרופון ושר, מנפנף ידיים נלהבות. ונטורה חורש ריפים. אני עף. הקשר הפלויידי שעשיתי בהתחלה הולך ומתמסמס. משהו במוזיקה של הג'אנקיז מסרב להתיישב במגירות מוכרות. בהמשך כל קטע תופס כיוון משלו, ולמרות אלה, יש משהו אחיד בסך כל ההופעה. רוק מתקדם מתחבר לג'אז, Kדאב לFאנקי . לרגעים אני עוצם עיניים ועומד מול פיטר מרפי של הבאוהאוס, לרגעים אחרים מול ג'ים מוריסון של הדורז. המוזיקה זורקת לסבנטיז ולאייטיז, אבל גם נוגעת חזק בעכשיו, עם חיבורים לרדיוהד ולמארס וולטה. מערבולת של רגשות. ג'אנקי ספייסשיפ (צילום: אורית פניני)אבל בואו נעזוב השוואות ונתחבר. וזה מה שקרה לי, כי מול להקה טובה שכזו, שהתחילה את דרכה במין משחקי אלתור, ההווה כבר רציני בהרבה, וכמויות האנרגיה והסאונד העוטף מנצחים את המבקר המנתח. מה שקרה שם זה בדיוק מה שאמור לקרות בהופעה: חוויה. חוויה של צלילה אל תוך מוזיקה פרופר, מוזיקה ספונטנית, היפנוטית, ללא גבולות. מוזיקה שעושה למצבי הרוח שלך מערבולת של רגשות, חיבורים של פאניקה ופרנויה קיומית עם נסיקות אל עבר גלקסיות רחוקות ושלוות.שנתיים עברו מאז האלבום הראשון, עכשיו הג'אנקי ספייסשיפ עובדים על השני, "Elegant Monkes" (באנגלית, בטח באנגלית). אחרי הופעה שכזו, עם מוזיקה שכזו, הם חייבים לצאת מאלמוניותם. וזה יקרה. חייב לקרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ