אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצ'ילי פפרז בישראל: יותר מתוקים מחריפים

בגילם הלא צעיר הוכיחו רד הוט צ'ילי פפרז שכוחם עדיין במותניהם. ובכל זאת, הדגש ששמו דווקא על אלבומיהם האחרונים גרם לכך שמעריצים צעירים נהנו יותר

תגובות

בכניסה למתחם הקופות בפארק הירקון יש תור. תור לתור הארוך שמחכה בפנים למוזמני ומזמיני הכרטיסים. מסביב מתרוצצים כמה אופטימיסטים שמנסים לקנות כרטיס ברגע האחרון ממישהו שיחליט שיש לו משהו דחוף יותר לעשות, שכן אלו שבקופות אזלו כבר בצהריים. רד הוט צ'ילי פפרז סוף כל סוף כאן וכולם רוצים לטעום. אחרי חימום של הממתק המקומי ריף כהן וההבטחה הקליפורנית Fool's Gold, מגיח דווקא מפיק המופע שוקי וייס בנאום חוצב להבות ששם בצד את הדיבורים על האנרגיה האיראנית ומתרכז באנרגיה שהביאו לפארק 50,000 ישראלים. מפיק העל אף מזכיר לכולם כמה חשוב לשתות ונדמה לי שעם כמה שקלים פחות לכוס בירה, כולם היו גם מיישמים. בינתיים, אנשי הבמה עסוקים בבדיקות אחרונות ועם הדקות שחולפות חוזרים וצפים החששות הטראומטיים מהביטול ההוא לפני כעשור. האם הפעם הם באמת יעלו?» לייב בלוגינג: כל העדכונים מהפארק» רד הוט ת'ילי פפרז בישראל - כל הפרטיםוהנה הם עולים. אנתוני קידיס, מייקל בלזארי (פלי), צ'אד סמית' וג'וש קלינגהופר מחוזקים בפרקשניסט וקלידן, פותחים בשיא הכח עם Monarchy of Roses מהאלבום האחרון, שמהווה את העילה לסיבוב ההופעות הנוכחי. הקהל בטירוף, בולע כמה שיותר מקידיס ופלי שנראים נהדר ולא מפסיקים לזוז. גם צ'אד סמית' נראה כאילו הוא רוקד על התופים ורק קלינגהופר ששבר את הרגל לפני מספר שבועות נשאר ישוב על הכסא ומנסה להשתלב. אולי עם הגבס על הרגל יהיה לו קל יותר להיכנס לנעליים הגדולות שהשאיר ג'ון פרושיאנטה בעמדת הגיטריסט. בסוף הקטע הראשון קידיס אומר יפה שלום בעוד פלי לא מתאפק ופוצח בסולו בס אימתני שמוכיח לי שוב את מה שחשבתי עליו בגיל 15: זה הבסיסט שאני הכי אוהב בעולם. קלינהופר הפצוע ופלי הלהטוטן. הפפרז בפארק (צילום: נועה מגר) משם הדרך קצרה ל Around the World ולרצף להיטים משלושת האלבומים האחרונים, שדווקא חושפים את הצדדים הפחות טובים בשירה של קידיס. מעבר לעייפות קלה בקול, מתגלים פה ושם גם זיופים קטנים ואפילו כניסות לא מתוזמנות היטב, רחמנא לצלן. זה לא נורא ולעיתים אפילו חינני, אבל ברור שהוא מגיע לשיאו דווקא בקטעי הפ'אנק והראפ שמוציאים ממנו את המיטב (בביוגרפיה שלו הוא אפילו מודה בכך שהוא כותב וחורז טוב יותר מאשר הוא שר, ושפריחת ז'אנר ההיפ-הופ בזמן הקמת ההרכב עשתה לו שירות לא רע). לפחות השרירים והקעקועים עדיין שם. מה שהופך את העניין לכמעט בלתי מורגש היא חטיבת הקצב הפנטסטית שמרכיבים פלי וסמית'. הראשון מצליח לפגוע בכל צליל על הבס גם כשהוא קופץ על המגברים או עומד על הידיים והשני זורק במתנה לקהל את מקלות התופים שלו בקצב של שניים לשיר ועדיין שומר על הביט. מעולים. עם הזמן שעובר משתחרר גם קלינגהופר הצעיר ומשתתף גם הוא בחגיגה עד כמה שהוא יכול, אבל נראה שמשהו שם לא עובר עד הסוף. לפחות לא עד אלי.50 אלף איש בציפייה. פארק הירקון (צילום: נועה מגר) כך או כך, מסביבי כולם באקסטזה. הצ'ילי פפרז מרימים את הפארק ואני רק מחכה לקבל את מנת הקלאסיקות שלי. זה מגיע עם המחווה להלל סלובק ז"ל, הגיטריסט הישראלי שהקים את ההרכב יחד עם קידיס ופלי ומת ממנת יתר ב-1988. קידיס מקדיש את Other Side לעיר חיפה (ממנה הגיע סלובק), ובהמשך מוסיף גם פלי כמה מילים טובות על האיש והפאנק בעוד הסולן משתעשע עם Dream a Little Dream of Me. משם מגיע כבר בונוס אמיתי בדמות Me & My Friends מהאלבום השלישי The Uplift Mofo Party plan, שגורם אפילו לי לקפץ כמו ילד מתבגר. עוד קפיצה קטנה קדימה לאלבום החדש (עם אירוח של החצוצרן הישראלי אבישי כהן), ואנחנו עם Under The Bridge האלמותי, בביצוע איטי מהרגיל שגורם לכולם לשלוף את הסמארטפונים מהכיס. לא סיכמנו שמפסיקים עם זה? הביצוע הבועט ל-Higher Ground (של סטיבי וונדר במקור) מצליח להרגיע אותי שכן הנה קיבלנו טעימה גם מ-Mother's Milk, אבל אחריו חוזרים החברים ללהיטים מתקתקים יותר מהשנים האחרונות. אני חושב על כמה קטעים שהייתי רוצה לשמוע במקום אבל זה לא מפריע לאף אחד להמשיך ליהנות. גם הפפרז מרוצים.זוכרים אותך, הילל (צילום: נועה מגר) כמה דקות של הפסקה ואנחנו בהדרן. זה נפתח עם סשן תופים ופרקשן (בכלל, הפפרז מג'מג'מים כדרך קבע בין השירים) שלאחריו מגיע דובדבן אמיתי – The Power of Equality שפותח את Blood Sugar Sex Magic ומחזיר אותי בתענוג גדול לימים אחרים. שני זאטוטים לידי, שכמה דקות קודם שרו יחד עם קידיס את כל המילים של By The Way, מסתכלים עלי צורח ולא מבינים של מי השיר הזה לעזאזל. כשהכל מסתיים עם Give It Away, מאסטר פלי זועק על חשיבותה של האהבה והתמיכה במוזיקה ומבטיח לא לשכוח את הערב המיוחד הזה. אני חושב על האלבום הזה ששינה לי את החיים ואת התפיסה המוזיקלית בגיל ההתבגרות, על אוצר המילים באנגלית שהתרחב אצלי בזכות הישיבה עם חוברת השירים והמילון ועל אינספור הפעמים בהן הרגשתי את האופטימיות שעוטפת אותי עם כל שמיעה חוזרת שלו, ומבין בדיוק למה הוא מתכוון. מטח של ס.מ.סים ביציאה ממתחם הפארק מבשר שכל מי שהיה נהנה. אז כן, הפפרז של היום קצת יותר מתוקים מחריפים. אבל כאלו יהיו כנראה גם הזכרונות.כוכב הערב. פלי (צילום: נועה מגר) 

כתבות שאולי פספסתם

*#